אלבומים

רמי פורטיס - החבר אני - 2011

מסע מטלטל ומרגש שמצית את הדמיון

מאת בן אליעד. 01-01-2011

תגיות: 2011, החבר אני, יובל שפריר, עידו אגמון, גיל סמטנה, אייל יונתי, ניקולה טסלה, רמי פורטיס

 

ממרום גילו, רמי פורטיס היה ונותר אחד המוזיקאים הרלוונטיים ביותר כאן - תמיד חורג מהמוסכמות עם חיוך קטן ושובב, תמיד נוגע בנקודות הכי עדינות והכי רגישות שלנו ואז בועט בהן בחוזקה, דוחף לנו בפרצוף את האמת העגומה ואת הרעות החולות שלפעמים אנחנו נוטים לא להביט בהן ישירות. אנשים ממשיכים לקרוא לו משוגע, אבל במידה מסוימת, נדמה שהוא בעצם שפוי פה מרובנו.

באלבומו החדש , "החבר אני", אנחנו יוצאים הפעם עם פורטיס ועם חברו הדמיוני מהילדות, "החבר אני" שמו, למסע מטלטל ומרתק, שינוע בין חזרה למחוזות הילדות, התבוננות בנבכי הדמיון שלנו, הבנת המהות חברות אמת, הגדרת הזהות העצמית שלנו ומציאת מקומנו בעולם המודרני שבו המדע והנפש מתנגשים חזיתית אחד עם השני.

 

 

כל רצועה באלבום היא נקודת ציון שאנחנו עוברים במסע שלנו - "הרעות היא עם" למשל קורא לך מיד עם הפתיחה לצאת מהמקובעות ולחבור אל האחר, מה שמתכתב בצורה מדהימה עם המאבק החברתי. שיר הנושא נשמע כמו שיר ילדים מוכר מן העבר, אבל עם טוויסט כמו שרק פורטיס יודע לעשות. "מקום בראש" היא כאפה מצלצלת שמעיפה אותנו מההתיימרות שלנו להיות גדולים ויוצאים מן הכלל, אל המציאות המאכזבת. ב"אנושי" בוחנים את טבעו ואת טיבו של האדם וב"תחי הנפש" אנחנו מסתכלים על העולם מנקודת מבטו וחזונו של הממציא האקסצנטרי ניקולה טסלה.

הגיטרה אמנם כבר לא מנסרת ורועשת כמו בעבר, אבל העוצמה והכוח עברו לטקסטים, ובתקליט הזה כוחו של פורטיס בעטו נמצא בשיאו. תוסיפו את העיבודים המצוינים שלו ושל חבורת הנגנים המדהימה שמלווה אותו בארבע השנים האחרונות (עידו אגמון, יובל שפריר, גיל סמטנה ואייל יונתי), וקיבלתם תקליט מבריק מוזיקלית ומעורר השראה. זהו מסע לא קל, כזה שחלקו אף יהיה מדכדך לפרקים (אחרי הכול שום דבר אצל פורטיס לא הולך בקלות), אך בסופו יותיר את המאזין עם הרבה חומר מעניין למחשבה וניצוץ של אופטימיות באי של פסימיות. אפשר להביא מלווה, רצוי את החבר הדמיוני שלכם.

 

 

 »לאתר הרשמי של פורטיס

 »לעמוד הפייסבוק הרשמי

 »לעמוד הבנדקמפ הרשמי


תגובות