אלבומים

אהוד בנאי והפליטים - אהוד בנאי והפליטים - 1987

חריף, מחאתי, חדשני, בועט, מרגש. התקליט הזה הוא לא פחות מקלאסיקה נצחית

מאת בן אליעד. 01-01-2011

תגיות: אהוד בנאי, יוסי אלפנט, 1987, הפליטים

 

זה מתחיל בתיפוף קליל של נועם הלוי עם מקצב אתני. אחר כך בא הבס של גיל סמטנה שמוסיף מעט נפח. אחרי כמה שניות מגיחה משום הגיטרה השורטת של יוסי אלפנט, מוציאה צליל חורק שמסמן שמשהו עומד להתרחש. ואז מגיע ז'אן ז'אק גולדברג, הולם בתופים ללא רחם, כמו פעימות לב מואצות, כשכול הכלים מתחברים כמו יחידה אחת ומלוכדת. עד שלבסוף, הכול מתפוצץ, כמו אגרוף בבטן הרכה, ואהוד בנאי פוצח את פיו ושר את "עבודה שחורה", קטע הפתיחה של "אהוד בנאי והפליטים", ושיר מחאה חריף על יהודי אתיופיה שגם אחרי שעלו לארץ ציון, עדיין מחפשים את מקומם בחברה הישראלית והמנוכרת. לפעמים, כשמאזינים לאלבום בפעם הראשונה,  אפשר לדעת כבר מהדקה הראשונה של התקליט שמאזינים ליצירה גדולה, או במקרה הזה, אחד מהאלבומים הגדולים בכרוניקה הקצרה של הרוק הישראלי.

 

"אהוד בנאי והפליטים" הוא אינו תקליט בכורה אופייני -  בנאי לא ניגש לתקליט הזה כצעיר "ירוק" ובוסרי בתחילת דרכו , אלא כמוזיקאי בשל, עם אש בוערת בעצמות ובמיתרים, שקיבל את ההזדמנות האחרונה שלו להיות מוזיקאי לפני שהוא עושה הסבה לגננות במשרה מלאה. בגיל 34 היו לו הרבה דברים על הלב שרצה להוציא -  על הזיכרונות והגעגועים לתיכון, על העבודות המזדמנות שנאלץ לקחת כדי להתפרנס, על הסיפורים והחוויות שעברו עליו כשטייל בעולם, על הזיכרונות והגעגועים לתיכון, על הקיפוח של עולי אתיופיה והיחס המשפיל לפועלים הערבים. זה לקח כמה שנים של אכזבות וכישלונות, אבל הוא המשיך לנסוע, עד שמצא את הקונטרה שלו - הפליטים, להקת הליווי שלו, שנתנו לו את הדחיפה שהיה כה צריך כדי שהכול יתפרץ בבת אחת לכדי אריך נגן אחד אדיר עם שירים שמורכבים ברובם מכמה אקורדים בסיסיים, אבל עם טקסטים של טרובדור בשיאו, עיבודים מכשפים, והגיטרות, הו הגיטרות!

 

 

יוסי אלפנט הרוויח באלבום הזה את התארים גאון מוזיקלי וגיבור גיטרה. אף אלבום מהדיסקוגרפיה של בנאי אינו מצליח להשתוות להפקה מוזיקלית ולסטנדרטים שהציב פה אלפנט, שעם הלהט והתשוקה המוזיקלית שלו לקח את השירים של בנאי, יצירות נדירות אך גולמיות, וליטש אותן ליהלומים מרהיבים, כשהוא יוצר קו מוזיקלי המשלב בין הניו-וייב בריטי לאלמנטים מזרחיים, שני עולמות כל כך רחוקים, שפה נשמעים כאילו הם משלימים אחד את השני. וכאשר השירים של בנאי, היד המכוונת של אלפנט וחטיבת הקצב המבריקה של הלוי-סמטנה-גולדברג חברו ליחידה אחת, נוצרה יצירת מופת חד פעמית, ונקודת שיא בקריירה של בנאי, שעל פי דעתם של לא מעטים, לא הצליח לשחזר מאז.

 

 

 

תגובות