אלבומים

New Orleans Cotton Mouth Kings - New Orleans Cotton Mouth Kings - 2009

הרכב מיוחד במינו שיחשמל אתכם ויותר אתכם מהופנטים

מאת ליאור רחמני. 01-01-2009

תגיות: 2009, New Orleans Cotton Mouth Kings

 

 

במקום שבו האהבה לאוכל נמצאת במקום שני אחרי האהבה למוסיקה אני רוצה לגור, ניו אורלינס. זאת העיר הכי מיוחדת בעולם. החל בשנות העשרים של המאה הקודמת ועד היום היא בירת הדיקסי. הסיבה העיקרית שבגללה חייבים להגיע לשם היא שאי אפשר לתעד בדיסק/ תקליט/ קלטת וידאו את מה שקורה שם. בכל רגע נתון מתקיימות איפה שהוא בעיר שלוש הופעות שחייבים לראות. לייב מיוזיק, אמיתי. את הדבר הזה הבינו בניו אורלינס לפני קצת יותר מחמישים שנה כשהחליטו להקים את פרזרווישן הול. אולם קטן. 100 איש מקסימום. אין במה. המוסיקאים פשוט עומדים מול הקהל ומנגנים. זה יהיה המקום שממנו תופץ לעולם בשורת הדיקסי, הסווינג והג'אז.

עוד ערב בניו אורלינס, הופעה מוקדמת בפרזרווישן הול (Preservation hall) תהיה התחלה מצוינת. אחר כך ממשיכים כמה מאות מטרים ברגל לפרנצ'מן סטריט, יש שם כמה מועדוני הופעות, ואם רוצים לחוות את ניו אורלינס האמיתית וחוששים להיכנס בלילה לטרמיי, אז פרנצ'מן סטריט זה המקום. שם תמצאו כמה מועדוני הופעות. שניים מהם מאוד בולטים במיוחד - The Spotted Cat ו-DBA (מותר לעשן בפנים!). ניו אורלינס היא הכי לא ארצות הברית גם במובן הזה, פשוט מפני שזה יאפשר להישאר בפנים יותר משלוש דקות בלי להיכנס ללחץ.

 

 

אנחנו נכנסים פנימה. New Orleans Cotton Mouth Kings עוד רגע יעלו על הרצפה (הם לא מופיעים על הבמה). שילוב מדהים של מוזיקאים בכל מיני גילאים. החצוצרן נראה בן 70, הקונטרבסיסט סיים הרגע תואר ראשון במסצ'וסטס. לאט לאט הבר מתמלא וכבר כמעט ואי אפשר לזוז.  מתארגנים לקטע ראשון. כמו להגיע הביתה - מחויכים, לוחצים ידיים, מתיישבים. הם לא מגיעים כדי להפגין וירטואוזיות, או להעמיס בסולואים ארוכים. הם באים לבלות.

כשזה מגיע לנקודת השיא מקבלים פעם ראשונה בחיים את ההבנה מה זה לייב מיוזיק: בלי ערימות של רמקולים משני הצדדים, בלי במות בגובה 2 מטר או מסכי וידאו. יש כאן בר, כמה אנשים שמנגנים על הרצפה ליד, והטירוף נשמר בזיכרון לתמיד. המנונים ניו אורלינסיים, קצת חומרים מקוריים באוירת טרדישנל, וטרדישנל באווירת ניו אורלינס. זה כנראה המקום הכי שמח שמוזיקה יכלה להגיע אליו. מתחילה טיילת על הבמה. בכל רגע מישהו יורד לנוח ושניים אחרים מצטרפים. כינור, קלרינט, בנג'ו. הכל עובד בתנאי שיודעים לפרגן ולהשאיר מקום לשאר הנגנים שלידך.

בסוף אם רוצים קונים דיסק. זה כמעט הכרחי, קודם בשביל לתמוך באנשים המדהימים האלה, ואחר כך בשביל הזיכרון והסיכוי הכמעט אפסי לשים על זה את היד במקום אחר בעולם.

 

 

 

תגובות