אלבומים

John Frusciante - Niandra Lades and Usually Just a T-Shirt - 1994

אחרי שפרש מהפפרז, ג'ון מוציא אלבום סולו גולמי ומופלא

מאת ניר מטרסו. 31-01-2012

תגיות: John Frusciante, 1994, Niandra Lades and Usually Just a T-Shirt

 

לג'ון היתה להקה. לא סתם להקה. לג'ון יצא להגשים חלום ולנגן עם הלהקה שאותה העריץ. זה לא שלא היה לזה מחיר- קודם כל הגיטריסט הקודם היה צריך למות. אחרי זה ג'ון היה צריך להכנס לנעליים שלו, שהיו טיפה גדולות, אבל גם קצת קטנות ובעיקר מלאות בהרואין. בנוסף, ג'ון היה רק בן 17 בזמן ששאר הלהקה ניגנו כבר 10 שנים ביחד ועברו את גיל 30. אבל ג'ון היה מאושר. הוא היה בדרך להיות כוכב רוק. כבר הרבה זמן שהוא ידע שזה מה שהוא רוצה לעשות.

ג'ון קצת מופתע, בהמשך, דווקא כי הכל עובד. לא רק שהוא הצליח למלא את הריק שהשאיר אחריו הגיטריסט הקודם, הוא גם הצליח להפוך להרבה יותר. בלי למצמץ ג'ון הפך לגורם משמעותי בהצלחה חסרת התקדים של הלהקה. הוא הפך לגיטריסט של אחת הלהקות המצליחות בעולם.

ג'ון היה אמור להיות מאושר, אבל משהו התחיל להציק לו. בהתחלה היה קשה לשים על זה את האצבע. אולי זה ההרגל המגונה של ההרואין? אולי ההתשה שבנסיעות אינסופיות על פני הפלנטה? אולי הכל ביחד היה קצת גדול וכבד על ילד בן 19? לעצמו הוא סיפר שהוא עוד לא מוכן כנראה להיות כוכב רוק. הוא עוד צריך ללמוד. להתבגר, להתגבש. אז ג'ון עזב את הלהקה.

 

 

ג'ון יושב בבית שלו בלוס אנג'לס. הוא לא כל כך יוצא. בהתחלה באים הרבה חברים, אחרי זה קצת פחות. חלקם לא באים כי הם מתים, חלקם פשוט לא רוצים להתקרב יותר לג'ון. ג'ון כל הזמן מנגן. יש לו טייפ פורטראק בבית והוא כל הזמן כותב ומקליט מוסיקה גולמית ומופלאה. המוסיקה משתקפת על הבריכה העכורה שהיא תודעתו ומקרינה בחזרה הזיות על גבורת רוקנרול, קורבנות לאל הגלאם והנעורים. 

ג'ון קצת מתעייף. מתחילות ליפול לו השיניים וצריכת ההרואין שלו מקרבת אותו למוות יותר ויותר כל דקה. כמו אורפאוס הוא יורד לתוך השאול. הוא מספר לעצמו שזה בגלל בחורה, אבל ג'ון מאוהב בעצמו והשתקפותו בתור כוכב ונרקומן. המוסיקה רק ממריאה וממריאה למקומות גולמיים יותר, אמיתיים יותר. כמובן שלסביבה זה לא נראה ככה ואנשים מתחילים לדבר על ג'ון מאחורי גבו. יותר גרוע מזה. אנשים לא מתלהבים מהמוסיקה של ג'ון. אומרים שהיא מוקלטת רע. אומרים שהוא צורח ולא שר. ששום דבר מהברק החד שהיה בו כשניגן בלהקה הגדולה ההיא, לא נשאר בו עכשיו.

ג'ון יודע שזה טוב. הוא יודע שהברק היה שקר. הוא יודע שהוא מצא את האמת. הוא מוציא את המוסיקה על קסטות ואז מת.

אחרי זה הוא חוזר לחיים, אבל זה סיפור של אלבום אחר ( To Record Only Water For Ten days )

 

תגובות