אלבומים

Okkervil River - I Am Very Far - 2011

למרות כל הציפיות, האלבום החדש של אוקרביל ריבר הוא דווקא חוויה לא כל כך נעימה

מאת עדי הררי. 08-05-2011

תגיות: Okkervil River, I Am Very Far, 2011

 

אחרי האלבום האחרון ולפני תחילת העבודה על הנוכחי, רוב הסיכויים שאוקרביל ריבר שמעו את צירוף המילים שמכניס כל קרייריסט לאי נוחות על גבול הפאניקה. מישהו בטח בא אליהם - איזה חבר קרוב, מנהל או יח"צן ממולח פנה לוויל שף ואמר: "יו מן, יו אנד יור גייס אר אין אה פרשת דרכים נאו". טוב, אולי הוא ניסח את זה יותר טוב, אבל הטון והכוונה – בהחלט אותו דבר. וזה בטח גרם להם להוריד איזו טיפת זיעה.

 

האזינו לאלבום כולו כאן:

 

הבעיה הכי גדולה של אוקרביל ריבר כיום, מלבד בעיות הלבשה וסטיילינג, היא שהקריירה שלהם עד עכשיו הייתה בסימן עליה חדה למעלה. האלבומים הראשונים שלהם, Don't Fall In Love With Everyone You See מ -2002 ו - Down The River Of Golden Dreams מ – 2003 היו התחלה נעימה וטובה לאלבום מצויין שיצא בשנת 2005, Black Sheep Boy. ואם זה לא הספיק, הוא עצמו רק היה מקפצה לשני אלבומי קונספט כמעט מושלמים: מהודקים, הרמונים, מצחיקים וביקורתיים שיצאו בשנת 2007 ו – 2008, The Stage Names ו - The Stand Ins (בהתאמה). אלבומים שכל שיר בהם ישב במקום הנכון ושארבע שנים אחרי אני עדיין נהנת להכניס למערכת מפעם לפעם. זוהי להקה שלא דורכת במקום ובדרך כלשהי מצליחה בכל אלבום, למנף עוד קצת את היצירה שלה כלפי מעלה. איזה סופרלטיבים...שף בטח יושב בבית ומסמיק. הבעיה היא שגם עם כאלה ציפיות הלהקה הייתה צריכה להתמודד. להמשיך באותו סגנון? לנסות משהו אחר? לנסות לחדש, לגוון –הם היו צריכים לעשות הכל רק כדי ליצור עוד אלבום מעולה. אבל עם כל הרצון והכוונה הטובה, הפעם הם קצת החטיאו את המטרה.

קחו גם מתנה - Wake and be fine להורדה חינם

 

כבר בשמיעה ראשונה אי אפשר לפספס שהאלבום חסר הומוגניות באופן צורם. שיר שמתחיל בצלצולי פעמון דקים, ממשיך למלודיה שבלונית לא ממש מחמיאה ולגמרי מאבד את הפוטנציאל. אחריו קטע עם נגיעות אלקטרונית ואז שבירה גסה לרוקנרול גיטרות ואז חזרה לגיטרות אקוסטיות נעימות. והכל רק בארבעת השירים שפותחים את האלבום! מצאתי את עצמי מאזינה לו במשך 20 דקות בלבד אבל מרגישה שעבר כבר בערך חודש. מבלבל, מתיש ומעמיס מאוד על האוזן. כל אחד מהשירים באלבום היה יכול לעמוד בפני עצמו ולגרות את המאזין לאיזה כיוון חדש ומסקרן, אבל כיחידה הומוגנית אחת זה פשוט לא הולך. שווה לציין לטובה דווקא את הרצועה הסוגרת של האלבום, The Rise, שמשלבת ערבוב נכון של פסנתר וריברב נעים. שיר ערש מתוק שמתפתח ומתפרץ.

הנה הצצה לאיך שזה נשמע בלייב:

שום דבר באלבום הזה לא מתקרב לשכבות היפהפות שנבנות בעדינות ולמילים השבורות של Plus One, לאווירה המדברית החמימה ש – Savannah Smile ואפילו למלודיה הכייפית והנדבקת של Lost Coastlines. האלבום החדש של אוקרביל ריבר הוא פשוט חוויה לא כל כך נעימה. באסה.

תגובות