אלבומים

ברי סחרוף - אתה נמצא כאן - 2011

אלבום שמוכיח לנו בשנית שאצל ברי, הנפלא תמיד גדול מסך חלקיו

מאת אורלי נקלר. 20-04-2011

תגיות: רוק, עמיר לב, ברי סחרוף, 2011, אתה נמצא כאן, דן תורן

 

חרדת קודש צריכה לעטוף את כל אלו שזכו מן ההפקר לכתוב על אלבומו החדש של ברי סחרוף.הידיעה שבלצאת לכזו משימה היא תובענית, היא לא מתפשרת ואין לבצע אותה בקלות הדעת .לא בכדי תבע ברי סחרוף את מקומו בקרב שורת יוצרים ראשונה במעלה בארץ, מקום של כבוד שעליו אין לערער ואין להטיל ספק. צריך לשמוע שוב ושוב, לעלעל בדפי החוברת, לבחון את העיצוב, לרדת לעומקם של הפרטים, המילים, הלחנים והעיבודים, כאל נושא למחקר רציני ורב תוכן.ובכן,  זה בסדר לעתים לשחוט פרות קדושות. זה בסדר להטיל ספק, לקלף את שכבות הקדושה ולהפשיט עד היסוד, לחקור בנפלא מאיתנו. כל זאת כדי לגלות, בשנית, שהנפלא הוא גדול מסך חלקיו.

כן, גם ברי סחרוף יכול ליפול לקלישאות, כמו העיבוד המעט "רייכלי" ב"לוחש במכוניות", השיר הפותח. כמו להוציא אלבום דקה לפני חג פסח ולסרסר אותו להמון האדם ברשימת המכולת של המתנות לחג, כמו עוד רב מכר חסר חשיבות או קערת מצות נוצצת. כמו לנתק שלושה מהשירים הטובים (או פחות טובים) באלבום מהרצף ההגיוני והנחוץ שהמכלול מקנה לו לטובת שיטת הפלייליסט המתבקשת, להוציא אותם בהינף הדעת מאותו הקשר שהופך אותם בשנית לטובים בפני עצמם. 

אך גדולתו של האלבום הזה הוא באופן שבו הוא מחלחל לאט ובזהירות לכדי תובנה אמיתית שהאלבום הזה הוא שלם שגדול מפרטיו. הוא לא הסינגלים שיצאו לרדיו ולא עוד שיר מ"סימנים של חולשה" או מ"האחר". ההאזנות הראשונות מעלות תהיה הכרוכה בהכרח בהרמת גבה, מהסוג של "חיכינו כל כך הרבה זמן וזה מה שיצא" או "מה עובר על ברי". אבל כשנותנים לאלבום הזה מספיק זמן, מספיק האזנות, קורה לו משהו שרק יוצרים כל כך עמוקים ואינטליגנטים מצליחים לספק: לאט לאט הוא כורך סביבך זרועות, שולח אותם פנימה לאזור של הלב ושותל שם שורשים, מחמם מבפנים. הוא מכאיב ופוצע איפה שצריך, מנחם איפה שצריך ומעודד, גם, איפה שצריך. אני אמנם תמיד אוהב יותר את ברי הבועט והמכסח, הרוקר חסר המעצורים. אבל גם אצל רדיוהד גיליתי שיותר אלקטרוני זה לאו דווקא פחות טוב.

 

 

הלוחש למכוניות הוא פתיחה מעט חלשה למסע חזק ומרתק שמתפתח לכדי כ-50 דקות, מסע שבוחן את מקום הפרט מול העולם, החול מול האמונה, קירוב לבבות וריחוק נפשות, התבוננות פנימה תוך מבט מישיר וביקורתי על כל הסובב, ובעיקר- המציאות המפוכחת כמו שהיא נתפסת בעיני היוצר.השירים מערבים קצת מן המקורות והרבה מהיומיום, מתובלים הן באלקטרוניקה ובלחנים מסורתיים, מהרוק ומהפופ, ממערב וגם הרבה מן המזרח. טובים יותר וטובים מעט פחות, הם נעזרים בכותבים ובמלחינים מנוסים יותר ויותר, בהם לב, דן תורן, נעם רותם, רוני סומק, בן הנדלר ופסוקי תהילים.

ה"עין" נפתחת עם קריצה לפתיחתו של השיר  In Particularשל "בלונד-רד-הד" ומקבלת קצב של כדור דיסקו בדהירתו למטה במדרון מושלג. המילים ב"זמן של מספרים", לטעמי השיר הטוב והמרגש באלבום  (שנכתבו, כמו שירים רבים אחרים באלבום, לצד עמיר לב, אשף העברית החדשה) פשוטות ופוגעות עמוק פנימה. עם הלחן שניצב בגאון לצד "תחת אש" המרגש, הוא יכול להפוך בקלות לפתיח של סדרת טלוויזיה ישראלית מקורית מהטובות בארץ, כמו שקרה ב"פרשת השבוע". באלבום הזה,דווקא הנחמה היא זו שמובילה אל הימים הנוראים. ומשם, אל ההתפכחות בראי המציאות ("אתה נמצא כאן"), ושוב אל הפנטזיה והכמיהה המעורבת בהתפכחות, כל הדרך אל ערד, דרך "האחד". ולסיום הרוחני כמעט-"צמאה לך נפשי", שמחזיר אותי לנקודה המסתייגת במעט מאותה קדושת התחזקות.  במחשבה שנייה, תחושת החג המתערבבת עם תחושתו של אסון מבושש ובא ומתחלפת שוב באווירת החג- אולי דווקא מצדיקה הוצאתו של אלבום בזמנים אלו של השנה. לסיכומו של הכלל, מדובר באלבום לא מושלם שמצליח להפתיע ולרגש, אך גם להכאיב ולבאס. שזה לבטח עונה על כל ציפיותיו של יוצר מפוכח שיודע לגמרי שהוא נמצא כאן, במציאות הזו, ומה לעשות- החיים הם לא מושלמים. ככה זה בחיים. 

 

 

אני דווקא אשתדל שלא אכנס לקלישאות מתבקשות ולדיונים השגורים עם ההצהרות המוחלטות. למשל, סיבות מנומקות למה זה האלבום הכי טוב מאז 11א או מאז סימנים, או למה זה עוד אלבום רע כמו אבן גבירול או האחר. למה התכנים הם מסורתיים ולמה הלחנים הם פשטניים, או להיפך, מחוכמים. אני לא אמליץ עליו כמתנה מושלמת לחג הפסח ואפציר למחיאות כפיים סוערות לקבלתו. אני אקבל אותו כמו שהוא, בזרועות פתוחות, לתוך ספריית האלבומים הישראלים שלי, על המדף העליון לצד אלו שעדיין מצליחים להפתיע, לחדש, להעניק ולהעמיק, לטוב ולרע, גם אחרי שנים רבות. אני אמקם אותו בדיוק איפה שאדע להגיד לעצמי שוב ושוב כשארצה לשלוף ולשמוע- אתה, אלבום יקר/ יוצר יקר, אתה נמצא כאן.

 

תגובות

  • כמה דברים

    1. איך הלוחש במכוניות הוא "רייכלי" בדיוק?? 2. אלבום לפני פסח? מה לעשות, גם לאמנים גדולים יש רצון להתפרנס במקצוע ה"מאוד מכניס" הזה. 3. הרצף של השירים מדהים, כל שיר מתחבר לבא אחריו. 4. איך בדיוק העובדה שהוא היה שם את שלושת השירים הטובים אחד אחרי השני היא לא פלייליסטית?? זה הכי פלייליסט שיש. 5. הלוחש למכוניות הוא פתיחה מעולה, אולי לא הבנת את השיר. 6. אל דאגה, הוא לא מתחזק (כך הוא עצמו העיד). 7. האחר הוא אלבום רע???!!! נסחפנו, אבל רחוק. 8. זה נראה כאילו בכללי יש לך משהו נגד לחנים "יהודיים" נקרא להם (השנאה לאבן גבירול וצמאה לך נפשי). 9. זה אלבום פילסופי ברמות, באמת כדי להקשיב לו יותר ממספר פעמים. 10. חג שמח :)

    אני כאן, 20-04-2011 20:58

  • גם עדיין כאן :)

    1. כתוב עיבוד רייכלי, לא כתוב שיר רייכלי, נא לדייק 2.זה שהוא רוצה להתפרנס לא הופך את זה לפחות קלישאתי 3. זה בדיוק מה שכתוב, שאי אפשר להוציא את השירים לפלייליסט- כי הרצף הוא זה שחשוב כל כך באלבום הזה 4. אם הייתה הבנה לגבי סעיף 3 -אז לא היה מגיע סעיף 4, אין צורך להוציא שירים לפלייליסט ולנתק אותם מהקשרם כשירים בודדים, כשהרצף באלבום הוא כל כך מושלם 5.ענין של טעם 6. רגיעה ונשימה לרווחה 7 .לא אגלוש לדיונים של רע או טוב, מוצלח או לא = לא אשווה לאלבומים אחרים ואגיד אם זה יותר או פחות או כמו או לא. הפסקה הזו היא רצף ציטוטים של אנשים אחרים שאמרו כך או כך ולרגע לא דעת הכותב האישית (שמאד מאד אוהבת את האחר אגב) 8. אהבה גדולה ללחנים יהודיים- כשהם לא רייכלים 9. כדאי גם את הביקורת הזו לקרוא כמה וכמה פעמים .סתם כי הושקעו בה דם יזע ודמעות, וכמה ימים של האזנה רציפה. ואפשר גם לא :) 10. חג שמח, וגם שבוע טוב. 11. תודה על הקריאה המעמיקה וההתיחסות לפרטים. מקווה שהכל הובהר כהלכה כעת

    אני, 21-04-2011 01:03

  • גם אני תמהה לגבי העיבוד הרייכלי

    אין לא מוצא שום קשר בין השיר "הלוחש במכוניות" לרייכל - הן בעיבוד והן בטקסט. פשוט שום קשר. אם כבר הוא הזכיר לי את להקת 'ארכייב' מבחינה עיבודית (והטקסט מופלא בעיניי). לדעתי, זו פתיחה מוחצת לאלבום. לגבי טקסטים מהיהדות - ברי משתמש בהם באופן מדוד ונכון וזה משתלב בצורה מושלמת באלבום. בסה"כ אחלה ביקורת, אם כי אני חושב שמדובר באלבום אדיר, אחד הגדולים של סחרוף...

    אריק, 21-04-2011 13:21

  • כלום זה לא סתם- שיר אדיר

    כ, 26-04-2011 00:17