אלבומים

Foo Fighters - Wasting Light - 2011

למרות שהוא ממש מנסה, האלבום החדש של הפו פייטרז פשוט לא מצליח לקלוע למטרה

מאת אסף בן-קרת. 10-04-2011

תגיות: Foo Fighters, 2011, Wasting Light, Nirvana

 

קשה שלא לאהוב את דייב גרוהל. הבחור תמיד בפרץ יצירה, תמיד משדר קוליות, נינוחות. הוא נעים לבריות וידידותי למשתמש. הוא מתופף עצום ופרונטמן כריזמטי שמצליח כבר 16 שנה גם לתחזק את הפו פייטרז וגם לנגן ולחלטר בפרויקטים שונים. אבל בואו נודה באמת – סולן מדהים הוא לא. גם בתור גיטריסט הוא דיי בינוני, והמוזיקה של הפייטרז, גם אם היא מוכרת מיליונים ומפוצצת אצטדיונים, מעולם לא היתה משהו יוצא דופן בעולם הרוק.

בספטמבר השנה יציין העולם 20 שנה ל-Nevermind. האלבום, ההיסטריה, ההיסטוריה, התופעה. לא ידוע לי אם זה מקרי או שיד מכוונת מושכת בחוטים, אבל גרוהל גייס להפקת האלבום החדש, השביעי במספר של הפו פייטרז, את לא אחר מאשר בוץ' וויג, המפיק המיתולוגי של Nevermind, ואת אלן מולדר שעבד עם כמה מהשמות הגדולים ביותר בעולם הרוק. האלבום כולו הוקלט בגאראג' של גרוהל בביתו בסאן פרננדו ואלי בקליפורניה. חוקיי הברזל שעומדים מאחורי האלבום – אין מחשב, אין תוכנות, אין פעלולים. רוקנרול אולד סקול לחלוטין. יוזמה מבורכת? בודאי.

האזנה ל Wasting Light העלתה בי רגשות מעורבים. עניין מאוד משונה, כי אחרי הכל מדובר בפו פייטרז, אבל כנראה שבכל זאת יש באלבום הזה משהו מסעיר. זה זמן רב שהפייטרז לא נשמעו ככה. מרגע הפתיחה ועד הסיום, האלבום הזה מפציץ באקורדים חיים, רועמים, בועטים. מלאי דיסטורשן, חום ואפילו נשמה. האלבום מהיר, מקפיץ, שמח ונותן בראש, מסוג האלבומים האלה שלוחצים בהם פליי על השיר הראשון ולא מפסיקים באמצע. הכל אוורירי וקליל, זורם בטבעיות, תפור בדיוק למידותיהם של גרוהל והג'מעה. מיותר לציין שגם ההפקה טיפ טופ. למרות ועל אף האמור, משהו באלבום הזה מרגיש קצת...מרגיז, מקומם, מיותר, מבאס עכוזים. לא בטוח שמצאתי עדיין את המילה הנכונה.




המגרעה העיקרית של הפו פייטרז בכלל, ושל האלבום הזה בפרט, היא שזכות הקיום שלהם מוטלת בספק. כל מה שאנחנו אוהבים בדייב גרוהל נמצא כאן בכמויות, אך כך גם כל החסרונות. השירים באלבום כולם קליטים וכיפיים, אך אין כאן שיר אחד שמתבלט על פני השאר. הכל נשמע עקבי ורציף, אך לא ממש זכיר. אין כאן אפילו המנון רוק אחד או להיט שיהפוך קלאסיקה. הכתיבה פשוטה ופשטנית. ומה שמבאס במיוחד הוא שלפו פייטרז אין שום דבר להציע לנו שהוא בעל ערך מוסף. וזה חבל, במיוחד כאשר מדובר בלהקה שמנגנת יחד כבר למעלה מחמש עשרה שנה. ההאזנה לאלבום הזה מוכיחה סופית, מבחינתי, שהתפקיד של הפייטרז הוא ככל הנראה לשמור על הגחלת של נירוונה כאוד מוצל מאש. אין ספק שאת המורשת הזו גרוהל נושא בגאון. יכול מאוד להיות שזה אחד המרכיבים המרכזיים להצלחה העצומה שלהם זכה ההרכב כל השנים. עצוב לחשוב שאחת מהלהקות המצליחות בתחום מעולם לא התפתחה מוזיקלית לשום כיוון.

 


מצאתי את עצמי מאזין לאלבום הזה כמה פעמים השבוע ולאט לאט הזדחלה לתחושת הכיף תחושה נעימה פחות של אשמה. כשהייתי בן 13 ושמעתי את נירוונה לראשונה לא הפסקתי להתפעל מהעוצמה החייתית של Teen Spirit וכל מה שהגיע אחר כך. לדאבוני, כילד דחוי ואאוטסיידר בגימנסיה הרצליה בתל אביב לא היה לי עם מי לחלוק את התחושות האלה ומצאתי את עצמי מאזין להם בסתר, מלא בבדידות נעורים ובכל התחושות האיומות האלה של מתבגר ממוצע שחושב שהוא מישהו מיוחד. התחושות האלה חזרו אליי בזמן ש Wasting Light התנגן לו השבוע ברקע. שנאתי להיות מתבגר ואני שונא את התחושות האלה גם עכשיו. אם פו פייטרז מצליחים להחזיר אותי אחורה בזמן, כנראה שמשהו כאן ממש לא בסדר. האלבום נשמע לי פתאום כמו מוזיקה מחוצ'קנת לחלוטין, שטחית, ובלתי מתחייבת. אמנם זה כיף, וללא ספק צריך מוזיקאים כאלה, אבל בגילי המופלג תסלחו לי אם אני מצפה ליותר. אם הפו פייטרז הם רק נר זיכרון, מבחינתי הם יכולים לקפל את הפקלאות ולהתפרק. נותר רק לקוות שדייב גרוהל יחזור לעבוד עם ג'וש הום בקרוב, כי הוא היחיד שמצליח להוציא ממנו איכויות שאפילו גרוהל לא הצליח להפיק מהפייטרז מעולם. הפייטרז הם לא להקה חשובה, הם לא להקה מעניינת. הם יכולים לתת בראש כמה שהם רק רוצים וזה יישמע כיפי ונהדר, אבל אחרי כל כך הרבה שנים, לתפקד כלהקת גילטי פלז'ר בלבד זה לא הישג כל כך מרשים.

 

 

תגובות

  • מה עם המילים

    שום מילה על הליריקה המדהימה של דייב

    פו פייטר, 11-04-2011 23:22

  • לא ביקורת משהו....

    הFF אדירים וזה אלבום מעולה שחוזר לשורשים של הגראנג` נותן בראש אבל בצורה שגורמת לכאב ראש... הם מנסים ופוגעים בול!!! לדעתי אלבום מעולה! במיוחד השיר Arlandria

    אמיר, 14-04-2011 01:44

  • תייקון להודעה הקודמת...

    נותן בראש אבל לא(!) בצורה שגורמת לכאב ראש

    אמיר, 14-04-2011 01:45

  • דייב!!!!!!1

    לא כל דבר חייב להיות מרכב ועמוק, קשור לסבל ולצחוק. בעולם שכולו פופ ואינדי מתחסד, דייב הוא המשייח בכבודו ובעצמו. זה דיסק לפנים שמזכיר לכולם למה לשמוע מוזיקה זה כיף ולא חוויה מלאת לקחים ומשמעיות. אני לא יודע מה קרה אבל עוד באלבום הקודם של הפייטרס וגם באותו פרוייקט יחד עם מר הולמס, דייב חזר. והדבר היחיד שיש לי להגיד זה "אינשלה יבוא לארץ ויעזור לי להתגבר על החלל שמייק השאיר בספטמבר 2009. דייב תעשה לי ילד

    זה לא ממש משנה, 15-04-2011 02:31