אלבומים

Pearl Jam - Live On Ten Legs - 2011

למרות שבינתיים אף אלבום הופעה שלהם לא הצליח להעביר דרך האוזניות את האנרגיות שבמופע החי, פרל ג'אם ממשיכים לנסות

מאת כתבי חוץ. 28-03-2011

תגיות: Pearl Jam, Eddie Vedder, 2011, Live On Ten Legs

נכתב על ידי איתי הררי.

גילוי נאות: אני לא מת על אלבומי הופעה באופן כללי. הסאונד לא תמיד נקי וברור, הביצועים עצמם לעיתים לוקים בחסר וכמובן, יש את הלהקות שפשוט לא נשמעות טוב מחוץ לאולפן ההקלטות. המקרה של פרל ג'אם שונה ומסובך מעט עבורי. הבעיה העיקרית עם הופעות חיות של פרל ג'אם היא האורך שלהן. הן נמשכות שעתיים וחצי פלוס, וכוללות פחות או יותר 36 (!) שירים. אפשר וצריך להעריך להקה שנותנת תמורה מלאה לכסף, אך לי אישית, קשה על גבול הבלתי אפשרי לצלוח האזנה לאלבום כזה בטייק אחד. אפשר לדגום מדי פעם שיר כזה או אחר, אך כמקשה אחת, אלבומים כאלה של פרל ג'אם נוטים פשוט לשעמם.

במהלך השנה שעברה החלטתי שבהחלט הגיע הזמן לראות את פרל ג'אם מופיעים לייב, ולו רק בשביל לחוש את הדיסוננס שבין להאזין להופעה של אחת מלהקות הרוק הגדולות בעולם לבין לראות אותה במציאות. ביוני שעבר עשיתי מעשה ונסעתי לראות אותם פותחים את פסטיבל Hard Rock Calling. ובכן, על המדשאות הירוקות של Hyde Park בלונדון, במשך קרוב לשעתיים וחצי במזג אוויר קייצי, עם סאונד מושלם, מוקף בעוד מאתיים אלף איש, התחוור לי עד כמה פרל ג'אם זו להקה שצריך לראות בהופעה ולא להאזין לה בבית. שעתיים ורבע לתוך ההופעה אדי וודר, אחד מהפרפורמרים המובילים בעולם כיום, מודיע לקהל שהם חייבים לסיים עד עשר וחצי כי המלכה רוצה ללכת לישון. כולם מבינים בעצב רב שההופעה קרובה לסיומה. מאז אותה הופעה חיה, אני שומע פחות ופחות אלבומי הופעות של הלהקה, ולו מהסיבה הפשוטה שאין אף אלבום הופעה שלהם אשר יצליח, בצורה אמיתית ומזוקקת להעביר דרך האוזניות את התחושה שהרגשתי כשהייתי שם וספגתי את האנרגיה האדירה הזו.




והנה עכשיו, כחלק מחגיגות עשרים השנה ללהקה, הושק בקול תרועה עוד אלבום הופעות של הג'אם, Live On Ten Legs. כותרת זו מתכתבת עם אלבום ההופעה שלהם בעל השם הדומה שיצא בשנת 1998, Live On Two Legs. אותו אלבום שסיכם את סיבוב ההופעות של הלהקה בצפון אמריקה במהלך אותה שנה.

השירים ב- Live On Ten Legs הוקלטו כולם במהלך סיבובי הופעות עולמיים בין השנים 2003- 2010. האלבום כולל כמה ביצועים לא רעים בכלל. Animal נשמע מצוין וברור ו-Nothing As It Seems עובד מעולה. אך למרות זאת, קשה לי לראות את עצמי שומע את כולו לאורך נסיעה ארוכה. האמת היא, שלא נראה לי שהייתי שורד אפילו עד הרצועה החמישית. יש לפרל ג'אם נטייה לבצע בהופעות שירים בקצב מהיר יותר מהקצב המקורי שלהם. לעיתים נדירות זה עובד לטובתם, אך רוב הזמן זה פשוט צורם באוזן. לעומת זאת, דווקא השירים מאלבומם האחרון, Backspacer, נשמעים בהופעה חיה נכונים יותר. מהרגע שבו האלבום שוחרר בספטמבר 2009 הוא העביר מסר של "לא באנו לבזבז לכם את הזמן באלבומים ארוכים ושירים נמתחים". בדיוק כך השירים הללו גם מתרגמים להופעה. קצרים, טריים, מדויקים ונאמנים למקור.       




אחרי הכל, האלבום הזה הוא לא יותר מעוד אלבום הופעה של הלהקה. השינוי היחיד הוא שמופיעים בו שירים מהאלבום החדש שמשדרגים אותו מעט. אם יש ביניכם מעריצים ותיקים של הלהקה, שעוד לא התמזל מזל לראות אותם על במה - וותרו על האלבום, ואם יתאפשר לכם, טוסו לסיבוב ההופעות הבא שלהם. ולאלו מביניכם שאינם מעריצים גדולים, רוב הסיכויים שהאלבום הזה יעבור לכם מעל האוזניים בכל מקרה, והאמת היא, שאני יכול להבין זאת לחלוטין. אין פה שום חידוש או ביצוע מרגש ששווה להאזין בשבילו לאלבום. הישארו עם אלבומי האולפן שלהם ותיהנו לא פחות.

 

 

תגובות