אלבומים

The Strokes - Angles - 2011

אם תיתנו לו הזדמנות ולא תקרעו את חולצתכם לאות אבל על מותם של הסטרוקס, יש סיכוי שאפילו תיהנו מהאלבום הזה

מאת בן אליעד. 23-03-2011

תגיות: ג'וליאן קזבלנקס, The Strokes, 2011, Angles, פוסט פאנק

 

עד כמה שזה יישמע אירוני, Is This It, אלבום הבכורה המופתי של The Strokes, הוא גם הקללה הגדולה ביותר של ההרכב. למרות שעבר כבר עשור שלם מאז יציאתו, בכל פעם שהם נכנסים לאולפן, חבריי ההרכב עדיין נאלצים לשאת מחדש בנטל הציפיות המטורפות שהאלבום הותיר אחריו. Angles, האלבום החדש והרביעי של הסטרוקס, שיצא לאחר חמש שנים של כסיסת ציפורנים, נאלץ גם הוא לעמוד למבחן. החדשות הרעות הן, ש- Angles הוא האלבום החלש ביותר שהוציאו הסטרוקס עד כה. החדשות הטובות הן, שעל אף שהוא נופל מקודמיו, עדיין אפשר למצוא בו כמה שירים מצוינים, אם מצליחים שלא לשלול אותו על הסף.

בעשרים השניות הראשונות לשמיעתו, Machu Piccu, השיר הפותח את האלבום, גרם לי לקלל את היום שבו הומצא הסקא. אבל ברגע שהאוזן שלי פגשה את קולו של ג'וליאן קזבלנקס, היוצרות התחלפו וכבר התחלתי להיכנס לוייב. מקצב דאבי הוא לא בדיוק הסאונד שהייתם מצפים לשמוע מהסטרוקס, אבל זה לא מונע מהשיר להיות מהנה בטירוף.

Under the cover of darkness, ו-Two kinds of happiness, כבר הזכירו לי עד כמה התגעגעתי להרמוניה הזאת שבין הקול של קזבלנקס (שהיה ונשאר האיש הכי מגניב על  פני כדור הארץ), הגיטרות של ניק ולנסי ואלברט האמונד ג'וניור, וחטיבת הקצב של פבריציו מורטי המתופף וניקולאי פראיטור הבסיסט.

 


לעומת זאת, You're so right, שלוקח את הלהקה לכיוון הדארק אייטיז ו-Games האלקטרוני, שנשמע כמו משהו ש New Order היו שמחים לבצע, היו מתאימים יותר לאלבום הסולו של קזבלנקס. כאן בדיוק טמונה הבעיה של Angles. מדובר בתקליט בעל קו מוזיקלי מאוד לא אחיד. מה שנראה כניסיון לשלב בין הסאונד המוכר של Is This It, לאלמנטים של אלקטרוניקה וניו- וויב, נגמר באסופה של שירים שלא בהכרח קשורים אחד לשני, שנוקזו לכדי אלבום מבולבל שנדמה שלא הושקעה בו יותר מדי מחשבה. בקיצור, ברדק.

יותר מזה, האלבום נשמע בדיוק כמו שהסטרוקס, מודל 2011 נראים. חמישה אנשים שלא ממש מתים אחד על השני ולא לגמרי שמחו לחזור לנגן ביחד, או בכלל להתאסף בחדר אחד. הנתק בין חברי הלהקה כה חמור שהוא הוביל לכך שקזבלנקס הקליט את תפקידו בנפרד משאר הלהקה, כשהתקשורת ביניהם וחומרי ההקלטה הועברו רק דרך אימיילים. עושה רושם שאחרי שנתיים של איסוף חומרים, החבר'ה החליטו שנמאס להם להתייבש באולפן, לכתוב ולגנוז שירים שוב ושוב. אז הם פשוט הקליטו את מה שהצליחו, ביצעו את המיקסים בחופזה, מצאו את העטיפה הכי מכוערת שיכלו, והפיצו את האלבום להמונים. אתם תגידו שזה זלזול במעריצים, אני אגיד שזאת פשוט זריקת זין. ועם זאת, התוצר הסופי מכיל כמה פנינים שאי אפשר להתעלם מהן, כמו life Is Simple In The Moonlight, בלדה יפיפייה שמצליחה להזכיר במקצת את אותו אלבום בכורה נפלא וארור.

 


בינתיים מסתבר שהמבקרים החריפים ביותר של האלבום הם דווקא חבריי הלהקה עצמה. ניק ולנסי אמר שהוא שנא את הדרך שבה נעשה האלבום,  קזבלנקס היה מתון יותר ואמר שיש דברים שהיה מעדיף לעשות אחרת. אבל Angles, על אף ולמרות הכול, אינו אלבום רע בהכרח. אם תיתנו לו הזדמנות ולא תקרעו את חולצתכם לאות אבל על מותם של הסטרוקס, יש סיכוי שאפילו תיהנו ממנו. בשורה התחתונה, קזבלנקס וחבריו מסוגלים להרבה יותר מזה, וכנראה שהם יצליחו לתקן את הרושם באלבום הבא, שכבר נמצא בתהליכי יצירה. עכשיו רק נותר לקוות שהם שלא יהרגו אחד את השני בדרך.

 

תגובות