אלבומים

Keren Ann - 101 - 2011

הפאם פאטאל חוזרת באלבום שביעי ומביאה איתה אקדח. הוא יורה עוד לפני המערכה השלישית

מאת גיל רוביו. 13-03-2011

תגיות: 101, קולות נשיים, Keren Ann, 2011

בכל סרט בסדרת העלילות של הסוכן 007, מופיעה "נערת ג'ימס בונד" זוהרת וזכורה לטוב. על פני השטח, מדובר בחתיכה תורנית שתפקידה לקשט ולהאדיר את דמותו של שון קונרי (או כל אחד מתחליפיו). ועדיין, לאורך השנים, נערתו של הסוכן לא הפכה להיות דמות נלעגת או לכינוי גנאי. שורה של שחקניות עוצמתיות ועצמאיות בתעשיית הקולנוע דווקא חשקו לגלם אותה. משהו בהגדרת התפקיד ובאופן שבו השחקניות הביאו אותה אל המסך לאורך השנים הפך אותה למסתורית, כזו שלא תמיד ברור אם היא בכלל בצד של "הטובים", תמיד היה בה משהו בבחינת More than meets the eye. 

"101" הוא האלבום המושלם של נערת ג'ימס בונד מודל 2011, ולתפקיד ליהקה את עצמה קרן-אן עם אלבומה השביעי והחדש. להשלמת ה"לוק" החדש הצטרף גם האקדח שאף יורה ומשאיר כתמים בתוך עטיפת האלבום וגם מככב בטקסטים של Blood On My Hands ובאחרים. הפאם-פאטאל המושלמת.

 

 

מוזיקאלית נע האלבום החדש בין שני קטבים ברורים,  בין הסינגל הפותח My Name Is Trouble לבין שיר הנושא המהורהר יותר. אך בהתאם לתחושה הכללית הנושבת באלבום, אל תסתפקו במראית עיניים של האזנה ראשונה. כל השירים באלבום החדש, כדרכה של קרן אן מעולם, נמצאים במימד נוסף. השליטה המושלמת שלה באנגלית - צרפתית - עברית  כמו גם החיים הן כאן בתל אביב והן בפריז ובניו יורק טענו את "אוצר המילים", את עולם הדימויים בעומק שבו רב הנסתר על הגלוי. אפשר לנסות ולחפש בשירים הקשרים לחייה הפרטיים והמקצועיים של היוצרת ואפשר גם בהחלט ל"הלביש" אותם על סיפורים אחרים, כדרכם של שירים מצויינים. 

כמו בכל אלבום או פרוייקט בו מעורבת קרן אן, גם באלבום החדש יש הזדמנות לעקוב אחרי השימוש המיוחד שלה בצליל, במרחב האקוסטי ובתפקידים המיוחדים של כלי הנגינה. כמו תמיד בולטים במיוחד תפקידי הגיטרות, שבכל שיר נמצאות "במקום" אחר, מהדהדות החוצה קשת רחבה של אסוסיאציות, החל מפולק, דרך קאנטרי ועד לדישטורשנים שבאים תמיד במינון המדוייק כדי לספר סיפור. גם התופים, והפעם בולטות במיוחד המצילות, שמצליחות להביא מגוון מפתיע של תפקידים, דווקא כשהן למשל מוחלשות מאוד ובונות את כל הקצב לאט לאט, כמו פעימות לב שמתגברות ועומדות כמעט להתפקע וחוזרות לסדרן, כך למשל בשיר Strange Weather, שהוא בעיני רגע השיא באלבום וככל הנראה אחד השירים היפים ביותר שכתבה קרן אן אי פעם. 

 

 

על קטע הנושא של האלבום, בו מדקלמת / סופרת קרן אן לאחור 101 הקשרים תרבותיים ואישיים, כבר דובר לא מעט. היו שייחסו לקטע גם אמירות פוליטיות או כאלו שאהבו להבליט את הנוכחות הבולטת של ציטוטים ישראליים ויהודיים (63 שנות עצמאות, ל"ה לוחמים וכמעט כל אותם אבות, אמהות, ירחים וכוכבים שאנחנו מכירים מההגדה של פסח). אך גם השיר הזה הוא דוגמה מצויינת ל"שפה" של קרן אן. מקומית ואוניברסלית, אישית ומרוחקת, צינית ורצינית. 

יש באלבום הזה הרבה מאוד שירים שיצטרפו לרפרטואר המצויין של קרן אן ויקבלו חיים במקום שבו היא הכי מצטיינת: על הבמה, בין אם בסולו ובין עם שלל ההרכבים איתם היא מופיעה, מהלהקה הצמודה שלה, עובר באין סוף שיתופי פעולה (כולל אחד צפוי כזה עם להקה ה-Roots) וכלה בתזמורת הפילהרמונית של איסלנד בעוד אחד מגלגוליו של הפרוייקט Lady and Bird. ואגב, מי שהחמיץ את המופע המשותף שלה עם שלומי שבן ואבישי "חצוצרה" כהן, הפסיד את אחת ההופעות הטובות שעלו על הבמות בארץ בשנים האחרונות. 

תגובות