אלבומים

Radiohead - The King Of Limbs - 2011

סופ"ש רדיוהד לכבוד אלבומם החדש. בלי למתוח את הגבולות ועם הרבה דינמיקה פנימית

מאת כתבי חוץ. 07-03-2010

תגיות: Radiohead, רדיוהד, 2011, The King Of Limbs

מאת: רועי פוברצ׳יק

 

שבוע לפני שחרור האלבום החדש של רדיוהד, החלה ההתרגשות ברשת, הבלוגים רעדו וביקורות החלו לשבח מה שטרם יצא. נראה שמאז In Rainbows המוזיקה של רדיוהד, בעיניי הקהל ותעשיית המוזיקה, היא לא בהכרח העיקר. מאותו אלבום של 2008,  לקח הרבה מאוד זמן עד שנתנו ליצירות לעמוד בזכות עצמן ולא כחלק מסיפור כולל, איך רדיוהד פיתו אותנו כשהציעו אלבום להורדה במחיר שתרצה לשלם. 

סביר להניח שאם אמן בסדר גודל בינוני יותר היה נוקט באותו צעד שיווקי היה לו הרבה פחות אימפקט.  אבל בגלל שזו רדיוהד, היא שחררה עותק דיגיטלי, ושינתה שוב את החוקים המוכרים. האלבום החדש, king Of Limbs הוא אלבום רלוונטי וחשוב, שמזכה את ההרכב באותן הקבלות כאחת מלהקות הרוק החשובות שיהיו לנו כאן. 

על פני השטח, הלהקה לא מותחת את עצמה לגבולות מוזיקליים חדשים ובעיקר שוחה באותם המים שהפרו אלבומים כמו KID A ו – Amnesia.
המעניין הוא הדינמאיקה הפנים - להקתית שמופנה הפעם דווקא למחלקת הקצב של קולין גרינווד (באס) ופיל סלווי (תופים) ופחות לגיטרות של ג'וני גרינווד.



בשיר הפתיחה Bloom התופים מתפלשים קצת בבוץ, ויחד עם ריף באס יציב, מקדמים את פני הקלידים שמזכירים התחלה של גשם חרישי לפני שטום יורק מתחיל לשיר בלי לוותר על אף ניואנס מוכר. Morning Mr Magpie נפתח בסאונד תזיזתי כשהוא מגובה בתפקיד תופים אינטסיבי (אך לא מאסיבי). מי שמחפש רגעים קליטים יותר ימצא אותם ב – Lotus Flower ו – Little By Little.

King Of Limbs הוא אלבום של סבלנות. יש הרבה ספייס בין ההתרחשויות בו, הפקתו הרבה פחות מאסיבית ממה שאנו רגילים לקבל מנייג'יל גודריך. במקומות מסוימים נדמה שההפקה החדשה מעט דקה מדי, מה שלפעמים הופך את האלבום לקצת קשה יותר לעיכול מבדרך כלל.
זוהי יצירה עם הרבה פחות שיאים דינמיים מבדרך כלל, ששומרת על קו מתון לאורך זמן.  



אז אולי לא מדובר על אלבום חדשני במיוחד עבור הלהקה, וסביר שלא יצעד קדימה בשרשרת האוונגרד שלהם, אך מדובר באסופה של שירים מהודקים שהמעריצים יוכלו לאהוב, עם הרבה יותר תופים ובס.

 

 

תגובות