אלבומים

Bright Eyes - The People's Key - 2011

אם זהו אכן אלבומו האחרון, מדובר במתנת פרידה ראויה בהחלט

מאת אמתי מלר. 19-02-2011

תגיות: Bright Eyes, 2011, The People's Key, רוק, אינדי

 

קונור אוברסט סומן כבר מגיל צעיר כיורש העצר של מוזיקת האינדי האמריקאית (במקומות שונים אף מיהרו להכתיר אותו כממשיך דרכו של בוב דילן, לא פחות). הוא שיחרר לעולם אלבומים בהפקה ביתית בגיל שבו רובנו היינו עסוקים בבגרויות במתמטיקה ותנ"ך. עם השנים שמו נקשר במספר רב של פרויקטים, הרכבים ואלבומי סולו, אבל השם איתו הוא הכי מזוהה, והפך למעין שם במה עבורו, הוא Bright Eyes. ספק הרכב, ספק פרויקט סולו, שהנגנים בו התחלפו לעיתים אבל במרכזו תמיד עמד אדם אחד.

במבט לאחור על הדיסקוגרפיה העשירה שלו ניתן לזהות תהליך ברור. האלבומים הראשונים שיצאו תחת השם ברייט אייז בסוף שנות התשעים, בניסוח עדין, היו לא מספיק מלוטשים. אך ההפקה הביתית, הקול הייחודי (והצווחני לעיתים), והזעם שהתפרץ מהשירים הלכו והתחבבו על האוזן עם הזמן.



פאר היצירה הזאת הגיעה לשיאו ב-2005. אז השיק ברייט אייז לאוויר העולם שני דיסקים באותו יום, אחים תאומים ולא זהים.  האחד Digital Ash In A Digital Ur, שכפי ששמו מרמז הכיל לא מעט אלמנטים אלקטרוניים,והשני I’m Wide Awake It’s Morning הוא אחד הדיסקים הכנים, היפים והמרגשים שאני מכיר.

ההצלחה לא איחרה להגיע, וממלך השוליים התמקם ברייט אייז בבטחה במרכז המיינסטרים (מה שפסקול אחד של סרט של איתן פוקס יכול לעשות). אך כמו בהרבה מקרים אחרים, ההצלחה, בשילוב מה שנהוג לכנות "תהליך ההתבגרות של האומן", דווקא לא הולידו תוצאות מוצלחות במיוחד. אלבומו הבא Cassadaga שיצא ב 2007, כבר יצא בחברת תקליטים גדולה, ומנער ששר וזועק כאב תסכול וזעם, הפך אוברסט לזמר ששר שירים נעימים ומופקים ללא רבב, וגם קצת... משעממים. מגמה זו נמשכה מבחנתי גם בשני אלבומי הסולו שהוציא תחת שמו האמיתי, ובסופר-גרופ השאפתנית  Monsters Of Folk בה שיתף פעולה עם ג'ים ג'יימס מ-My Morning Jacket  ו- M.Ward

ב-2009 הודיע אוברסט שאלבום נוסף, ואחרון, עומד לצאת לברייט אייז. וזהו הרגע לכבודו התכנסנו כאן. The People's Key, כנראה האלבום האחרון שנושא את השם המחייב והמפואר ברייט אייז, כבר פה. אז אחרי כל ההקדמה הזאת, איך הדיסק החדש? האם הוא מצליח לשחזר את הצלחת העבר הרחוקה, או שמא הוא עוד סממן שמודיע לנו כי את הנעשה אין להשיב, וברייט אייז הישן והטוב יישאר זיכרון ולא יותר?


קודם כל, בניגוד ללא מעט דעות שיצא לי לקרוא ולשמוע, מדובר בדיסק טוב שעומד בזכות עצמו. הלחנים מלאים וסוחפים, הקול של אוברסט נשמע יציב ומלא מאי פעם, ואחרי שבשנים האחרונות הוא והמוזיקה שלו נטו יותר לכיוון הפולק, הוא חוזר למחוזות הרוק, וטוב שכך. יש פה כמה שירים טובים במיוחד (,Shell Games, Beginner’s Mind)  שאכן מעוררים זיכרונות קלים מהעבר הלא כל-כך רחוק. וכאן בדיוק טמונה גם הבעיה. הציפייה והתקווה שהדיסק הזה יהיה המשך ישיר של היצירות הקודמות מהווה נקודת פתיחה בעייתית ולא כל כך הוגנת. בסופו של דבר, כנראה שבעוד חודשים מספר, כשאנסה לחשוב על האלבומים הבולטים ששמעתי במהלך השנה, The People's Key לא יהיה מהשמות הראשונים שיקפצו לי לראש. אבל אם זהו אכן האלבום האחרון של ברייט אייז, מדובר במתנת פרידה ראויה בהחלט.

תגובות