אלבומים

Mr Bungle - Disco Volante - 1995

הרכב לאונג' חולה ומדבק

מאת כתבי חוץ. 10-03-2010

תגיות: Mike Patton, מייק פאטון, Mr Bungle, 1995, Disco Volante

מאת: אורן בן יוסף

אני זוכר שכשמייק פאטון היה בארץ בפעם האחרונה, בסיבוב ההופעות של מונדו קאנה, חברים שהיו בהופעה סיפרו לי איך פאטון קרא בקול "סבבה" אל עבר הקהל. המידע האולי לא משמעותי הזה התחבר לי עם סיפור אחר של חברי הטוב ירון אלוש, שמנגן בלהקת פיסוק רחב. ירון סיפר לי שכשפאטון היה בארץ עם ג'ון זורן הם הקשיבו באוטובוס לאלבום של פיסוק רחב וצעקו "סבבה" בקולי קולות לצלילי אחד השירים בדיסק, אשר הכיר להם את קריאת השמחה הזו.
עוד צעד אחורנית, הפעם של מספר רב יותר של שנים אחורה. אני חוזר לתיכון, לרגע בו הקשבתי בבית של ירון לאלבום Disco Volante ושנינו התפעלנו בעיקר מהשיר – "Desert search for techno allah".  מה שבעיקר נשאר לי ממנו הוא המוטיב הפסאודו דתי שאפגוש בעתיד אצל פיסוק רחב. אני מתבונן באירוע המשפיע הזה כמו על אירוע בו נחש נושך את זנבו, במעגל המזכיר את המעגל שיוצר הדג המיובש על גבי עטיפת האלבום של מר. באנגל, ויכול לשבת ולהיזכר באלבום נפלא זה.



הדבר שהכי בולט באלבום הוא היכולת של דיסקו וולנטה להיות מטריד, בוטה, סוטה, מצחיק וחמוד בעת ובעונה אחת. "Everyone I went to high school with is dead" מתחיל במהלומות מקאבריות של גיטרות כבדות, אך כאלו שלא לוקחות את עצמן ברצינות. הכאוס שלא מאחר לבוא מספר דקות לאחר מכן עלול להיות קשה לאוזנם של מאזינים רבים, ומר. באנגל מודעים לכך. לכן הם זוכרים לפצות בשיר הבא שמזכיר יותר מועדוני פנויים פנויות אפלוליים ולא מזמינים. בזמנו היה נהוג למצוא את ההבדלים בין הקו האחיד והמאוחד בכל שיר של פיית' נו מור, ובין ההיסטריה המוזיקלית של מר. באנגל, שמחליפה פנים כמה פעמים בכל שיר, אך גם כשלוקחים בחשבון את האמוק המוזיקלי של חברי מר.באנגל, הם בכל זאת מצליחים להפתיע באלבום הספציפי הזה ולהתפרע עוד יותר מאשר באלבומים האחרים שהוציאו.
"Carry stress in the jaw" מבטל כל שבב אפשרי של רצינות שעוד נשאר ברמה הרעיונית של האלבום, אך מבחינת המוזיקה מציבים מולנו עולם עשיר ומופלא של קולות שירה ונגינה שמקפצת ונשמעת לרגעים כמו עיוות מופרך של מוזיקה מסדרות משטרה ישנות, ולרגעים כמו כל השירים הטובים של Dillinger Escape Plan, אשר מנוגנים בו זמנית. לא אשעמם אתכם בפרטים רבים נוספים, אבל לא חסרים רגעי שיא באלבום זה, כמו "Desert search for techno allah" שהזכרתי מקודם, שמוסיף גם ביטים  אלקטרונים שמנים ודביקים למרק הצלילים הקיים, יחד עם מוזיקה כאילו-אתנית מעוותת לחלוטין. 


השיר "Backstrokin'" הופך את מר.באנגל להרכב לאונג' חולה ומדבק. אם אתם לא מכירים את ההרכב והגעתם עד לכאן, אני מניח שכבר הבנתם שמדובר באחד השיאים בקריירה הארוכה של פאטון, ובקריירה הפחות ארוכה של ההרכב בגלגול הזה שלו. כשהאלבום נגמר, עם האופוס "Mary go bye bye"  כל שנותר זה להסתכל לאחור על ההרס שהותיר אחריו הקרקס המחויך של מר.באנגל, ולחייך.

מזל טוב, מייק!

 

תגובות