אלבומים

Mogwai - Hardcore Will Never Die, But You Will - 2011

ההרכב הסקוטי הוותיק חוזר אלינו עם אלבום שביעי משובח ומפוקח מתמיד

מאת אמיר עטר. 15-01-2011

תגיות: Hardcore, mogwai, 2011, Post-Rock

 

באלבום האולפן השביעי של החבורה הסקוטית הוותיקה מוגוואי אפשר לשים לב לתהליך ההתבגרות של הלהקה. אני יודע שזה נשמע נדוש ובדרך כלל נוהגים לזרוק הערות על כך שלהקה מסוימת התרככה או התמסחרה עם השנים, אבל מוגוואי עושים את זה עם הרבה טעם טוב ואפילו אצילות.
מוגוואי הם מחלוצי הפוסט-רוק של סוף שנות התשעים. הרוק האינסטרומנטלי שלהם הפך לשם דבר ומושא לחיקוי שאולי משתווה רק לזה של “דרך צלחה, יא קיסר שחור”. מי שעקב אחריהם לאורך השנים בוודאי יודע ששירים של מוגוואי לפעמים מתחילים בשקט אך ההתפרצות הגדולה והרעשנית תמיד מגיעה בסוף.
כאמור, מוגוואי הפכו למעין מודל לחיקוי עבור הרבה להקות שלקחו את הנוסחה הבסיסית של הפוסט-רוק ועשו בה כעוות נפשם. חלק מההרכבים לקחו אותה לכיוונים יותר מטאליים כמו Isis או Russian Circle וביססו את הפוסט-הארדקור כתת-ז’אנר נוסף. לעומתם יש את אלו שלקחו את ההשפעות לכיוונים יותר פופיים ואלקטרוניים כמו אם.83 ואולריך שנאוס שהוסיפו לקלחת מנה גדושה של שוגייז. לדעתי, מה שמוגוואי הבינו במהלך השנים הוא שדווקא הקטעים שנוטים לשרוד את מבחן הזמן ולמצוא אהדה גם בקהלים חדשים הם קטעים בעלי אופי שמתבלטים מעל הנוסחתי והמונוטוני. קטעים ישנים שלהם כגון Haunted by a Freak או שיתוף הפעולה הזכור שלהם עם סולן הסופר פרי אנימלס, Gruff Rhys, הם אלו שבסופו של דבר שהשאירו את חותמם על דפי ההיסטוריה המוזיקלית. ההרגשה שלי היא שמוגוואי הבינו שהם צריכים להתייחד ולהבדיל את עצמם משאר להקות הפוסט-רוק שצצו כמו פטריות אחרי הגשם. קראתי באיזה מקום שמישהו אמר שפוסט-רוק זה מוזיקה לילדים בני 15 עם זקן.

 

.


זאת לא חכמה לקחת את הנוסחה הרגילה של הז’אנר בו יש ריף קבוע של ארבע תיבות שבכל פעם מתווסף לו עוד כלי או עוד אפקט (בדרך כלל דיסטורשן) לעסק. יכול להיות אפילו ששם האלבום החדש הוא עקיצה קטנה לאותו תת-ז’אנר של הפוסט-הארדקור. האמירה היא שאמנם תמיד יהיה מישהו שיהיה יותר קשוח\רועש\מחורע ממך אבל אף אחד לא נשאר כאן לנצח וצריך למצוא דרך להשאיר חותם ומשהו שאנשים יזכרו ויעריכו לאורך זמן. האלבום הנוכחי עושה בדיוק את זה. רוב הקטעים נעים בין ארבע לחמש דקות, הרבה מתחת לממוצע האלבומים הקודמים שלהם, ממש ישר ולעניין. קטע הפתיחה המדהים White Noise משרה את האווירה המוגוואית המוכרת אך משם ממשיכים עם Mexican Grand Prix שמריח כמו שילוב מלהיב בין קראפטווק לסטריאולב עם אווירה אנלוגית חמימה. Rano Pano, שהיה הסינגל שיצא לפני האלבום, הוא הרצועה הבולטת לדעתי. שבו הם דווקא הכי מזכירים את הנוסחה המוגוואית הישנה, אך מאפשרית לה להתפתח לכיוונים יפים ושונים.

 

מי שלא לגמרי שלם עם הטרנספורמציה שעברה על הלהקה יכול להתנחם באלבום ההופעה המוצלח שיצא ללהקה בשנה שעברה, Special Moves. שם הם מבצעים הרבה קטעים וותיקים ומוצלחים במלוא עצמתם.

תגובות

  • crippled black phoenix

    אני חושב שהדבר הטוב ביותר שיצא מ mogwai בעשור האחרון הנו ההרכב crippled black phoenix בו משתפים פעולה כמה מן החברים בהרכב עם מוסיקאים אחרים.תחת השם crippled הם הוציאו כמה אלבומים מדהימים,בין הטובים ביותר שיצאו מבאי הבריטי העשור

    עודד, 18-01-2011 16:45