אלבומים

קוואמי והחלבות - זרים במאה ה -21 - 2010

באלבום של קוואמי תמצאו גם דיסטורשן וגם אמירות אנטי ממסדיות. התוצאה מבהילה ומצוינת

מאת נתי חסיד. 24-07-2010

תגיות: 2010, קוואמי, מחאה, קוואמי והחלבות, זרים במאה ה-21

 

 

לפני כשנתיים קוואמי והחלבות הוציאו את "מלחמת פופ"- מסע מוזיקלי מטורף וחוצה גבולות בהשראת אאוטקאסט, שהיה אחד מאלבומי ההיפ הופ הטובים ביותר שנעשו כאן. הפעם החליטו קוואמי ולהקתו שהם רוצים להיות פחות אאוטקאט ויותר רייג' אגנסט דה מאשין, ולצורך הענין הביאו את רמי פורטיס כדי שיסייע להם להפיק אלבום נוטף זיעה, דיסטורשן וסף שיגעון כמו שרק הוא יודע. פרט לפורטיס נמצאים כאן כל המאפיינים של יצירותיו של קוואמי: רפנסים ל"באפי קוטלת הערפדים", הופעת אורח של קוטג' (חברו מבויאקה), ציניות, מחאה, וכמובן, כיאה למגיש "הקצה" בגלגל'צ, גם גיוון מוזיקלי מרשים ביותר. אך כאמור הרוק די שולט פה. ב"דוקטור רוקנ'רול לפצעי הארדקור", למשל, אפשר אפילו לדמיין שקוואמי נמצא בתוך ניידת המשטרה של האחים בלוז בזמן שמסביבו מכוניות מתהפכות ומתפוצות.
מעטים הם המוזיקאים שמעזים ליצור שירי מחאה בישראל של 2010, אבל לקוואמי נמאס לשמוע משפטים כמו "אל תדפוק ת'מדינה, אל תדפוק ת'מורל" או "לך לך הבייתה, רק תחזור ותישן", ולכן הוא זועק "בחיים לא אשבע אמונם לך, גם כשהגיהנום יקפא, בחיים לא",או "כי בדרך הזאת אין מקום לדמיון, אין מקום לשירים, רק ליד של בריון" (מתוך "מכשפות").

 

 

למרות נטייתו לציניות קוואמי לא יוצא כאן מתנשא וחכמולוג שרק רוצה להלבין את פני עמו ומדינתו ברבים. הוא פונה למדינה באהבה, כמי שלא רוצה לראות אותה שוקעת בתרדמת- וכן, יש לזה אפקט חזק. האזנה אחת או שתיים אולי לא יספיקו כאן. תנו לאלבום הזה קצת יותר קרדיט. לאט לאט, מהאזנה להאזנה, הפאזל העגום שקוואמי יצר הופך לתמונה ברורה, חדה, קשה ומטלטלת של החיים בישראל. נכון, החיים האלה באמת לא פשוטים, אבל האלבום הזה אולי יעזור לכם לצלוח אותם ביתר קלות.

 

פורסם במקור ברייטינג

תגובות