אלבומים

Blur - Blur - 1997

מלנכוליה שמתאימה יופי לנסיעה באוטובוס ביום גשום

מאת עודד יואל. 01-01-2011

תגיות: רוק, Blur, 1997

1997 –לונדון. אחרי שכבשו את המצעדים עם Parklife ולקחו את הבריטפופ לקיצוניות עם The Great Escape, בלר מחליטים לשנות כיוון. גרהאם קוקסון זורק לדיימון אלברן את אוסף התקליטים של הקינקס, יקירי בריטניה, ומחליף אותם בלואו-פיי ונויז אמריקאי. במקביל החבר'ה עוברים מקוק להרואין. התוצאה הייתה האלבום Blur שכונתה בזמנו על ידי התקשורת כהתאבדות מסחרית ותיזכר לימים כאלבום ההתבגרות של בלר.

1997 – ירושלים. חגגתי בר-מצווה, עליתי לתורה וקראתי את כל(!) הפרשה. מהדוד מאמריקה שבא לחגוג איתנו ביקשתי שיקנה לי את האלבום המדובר. מהעלייה לתורה אני זוכר רק את הפסוקים הראשונים אבל עד היום אני יכול לשיר את Blur מההתחלה עוד הסוף.

 

 

כל כך שמחתי שגם אני וגם הלהקה שאהבתי התבגרנו יחד. המעבר שלהם לחוויות חדשות התאים בול לאוסף התחושות החדשות שהציפו אותי עם הכניסה לגילאי העשרה. אני זוכר שראיתי קליפ בהופעה חיה של Song 2 (המוכר גם בכינויו "השיר ההוא מפיפא 97') ופתאום אנרגיה חשמלית זרמה אצלי בכל הגוף. זו כבר לא הייתה שמחה של ילד אלא של נער שרוצה לתת בראש. מ-Beatlebum למדתי שאפשר לתעל רגשות כמו חרמנות, עייפות ודיכאון לתוך שירים ואפילו ליצירות מושלמות כמו השיר הזה שפותח את האלבום. זה שיר שנפתח בריף גיטרה שיוצא מהבטן ומסתיים בקטע אינסטרומנטלי שמרחף בשמיים.

אני יכול להמשיך ולפרט על כל שיר כי אז הייתי בגיל הנכון להתלהב מהם אבל בעיקר בגלל שהם שירים גלויים, חשופים. אלברן כבר לא ניסה להתחכם בטקסטים שנונים. מה שהיה חשוב זה איך שהוא שר, בין אם ביבבה, בצרחה או כהד רחוק מעל לשטיחי אורגן.

את קדמת הבמה תפסה הגיטרה של קוקסון (גיטריסט בחסד ויש שיגידו יורשו של ג'וני מאר) אחרי שנים שבהן הוא הסתתר מאחורי הכריזמה של אלברן. בין אם בדיסטורשן מלוכלך או באקוסטית רזה הוא התווה סאונד לואו-פיי עירום. הוא אפילו עזר אומץ ושר בשיר אחד You’re So Great (הוא כזה ביישן שהוא הקליט את השירה מתחת לשולחן בסטודיו).

כמה שנים טובות הסתובבתי ברחובות ירושלים עם Blur בדיסקמן. המלנכוליה התאימה יופי לנסיעה באגד ביום גשום והזעם בשירים כמו Chinese Bombs התקשר לתחושת מרד הנעורים שהתפתח  אצלי. Essex Dogs, השיר האחרון שהוא פואמה על גבי קולות של סיבובי מנוע וריפים עצבניים, רדף אותי שנים. היה בו משהו מפחיד כשהייתי בין 13 אבל ככל שהתבגרתי כך גם התחברתי לשיר הזה שמתאר סביבה אורבנית אפרורית. אסקס וירושלים נשמעו לי מאוד דומות  “Either way, you’ll catch flu or you’ll catch the city”

 

תגובות