אלבומים

Mark Ronson - Record Collection - 2010

שדרני קול הקמפוס מסכמים שנה. חצוצרות אאוט, סינטיסייזרים אין

מאת יבגני צ'רטקוב. 29-12-2010

תגיות: 2010, Mark Ronson, Record Collection, סיכום שנה

 

מארק רונסון הוא אדם שמשתעמם מהר. באלבומו הראשון Here Comes The Fuzz מ-2003, הפיק היפ-הופ מסיבתי, שלא ממש הצליח מסחרית מלבד להיט גדול אחד (Ooh Wee). כעבור כמה שנים, ולאחר שהפיק את איימי ויינהאוס ולילי אלן, הוא חתך לכיוון קאברי פ'אנק ללהיטי אינדי באלבום Version מ-2007 והצליח בגדול. מאותו רגע, רונסון הפך לשם מוכר כמעט בכל בית בעולם, כולל בישראל, אליה הגיע לפני שנתיים ל-3 הופעות סולד אאוט בזאפה. הפקות הפ'אנק המודרניות שלו נהיו מזוהות איתו וכונו "הסאונד המארק רונסוני". אלא, שרונסון עצמו כלל אינו היה מעוניין בכינוי זה.

בספטמבר השנה, כשלוש שנים לאחר הפריצה הגדולה, יצא אלבומו השלישי, Record Collection. הפעם הוא החליט לזנוח את החצוצורות, החליף אותן בסינטיסייזרים והוציא אלבום עם השפעת פופ אייטיז כבדה, בעיקר של דוראן דוראן וקאלצ'ר קלאב. מארק הוא גם איש מקושר מאוד ולכן זה לא נשאר בגדר השפעה בלבד; הוא הביא את סיימון לה-בון (סולן דוראן דוראן, להם רונסון הפיק את אלבומם החדש, All You Need Is Now - הטוב ביותר שלהם מאז האייטיז) ובוי ג'ורג' לשיר באלבום. לה-בון בשיר הנושא ואילו בוי ג'ורג' בשיר המרגש של האלבום - Somebody To Love Me.

 

  

 

בנוסף, רונסון לא הסתפק באירוח של הגיבורים שלו, אלא החליט שהגיע הזמן שגם הוא יתחיל לשיר. ואכן, רונסון פותח לראשונה את הפה ושר ב-2 מהשירים הטובים באלבום - Lose It שבו הוא חוזר לשתף פעולה עם גוסטפייס קילה מהוו-טאנג ובשיר הנושא המתחלק בין מארק בבתים, סיימון לה-בון בפזמון ו-Wiley בראפ. וכמובן, אלבום של מארק רונסון הוא לא אלבום בלי כמה תגליות חדשות שלו. על תקן סנטיגולד מהאלבום הקודם, מככבת הפעם MNDR (אמנדה וורנר), ששרה ב-Bang Bang Bang וצפויה להוציא את אלבום הבכורה שלה ב-2011. על תקן דניאל מאריוות'ר, יש לנו את את אנדרו וואייט (Miike Snow), ששר שני שירים באלבום. ובמקום לילי אלן, אנחנו מקבלים את רוז אלינור דאגל (סולנית ה-Pipettes בגלגולם הראשון), ששרה בלא פחות מ-3 שירים באלבום. זה אמנם לא האלבום הרקיד ביותר של רונסון, אבל הוא כן האישי והמרגש ביותר שלו עד היום. מעניין לאיזה כיוון מארק ימשוך בהמשך הקריירה שלו (הפרויקט הבא שלו הוא הפקת ה-Black Lips), ובכל מקרה, אני אהיה שם בשביל לעקוב.

 

 

תגובות

  • בלב כבד

    אני אומר שהאלבום הזה איכזב אותי. הוא פשוט לא מחזיק. יש שם מספר שירים מעולים (בוי ג'ורג' עומד בראש) וכמה שפשוט לא מגיע להם להיות בקטלוג המארק רונסוני. בכל אופן, אני מקווה שהוא יגיע לביקור נוסף אצלנו, ההופעה שלו מדורגת שם למעלה בין הטובות שעיניי ראו.

    חסה, 30-12-2010 19:05

  • גם ההופעה

    של האלבום הזה שראיתי בלונדון הייתה מצוינת, ומלבד השירים שציינתי בהמלצה, גם You Gave Me Nothing (שיר עם פוטנציאל להיטי מטורף), Glass Mountain Trust (כיף לשמוע שוב את ד'אנג'לו, הגיע הזמן לאלבום הקאמבק) ו-You Gave Me Nothing הם שירים מעולים. היחידים שאפשר היה לוותר עליהם או להחליף בשירים אחרים (כמו שיר הבונוס באייטיונס Sound Of Plastic, שהוא יופי של שיר ועומד באותה שורה עם השירים הטובים באלבום) אלו Introducing The Business, Hey Boy והסקיטים. מהשאר אני מרוצה לגמרי. זה לא מאסטרפיס, זה נכון, אבל הוא כן אלבום מהנה מאוד ומבחינתי אחד הבולטים של השנה.

    יבגני, 30-12-2010 19:30

  • ב-You Gave Me Nothing השני

    התכוונתי כמובן לשיר האחרון באלבום - The Night Last Night.

    יבגני, 30-12-2010 19:31