אלבומים

Led Zeppelin - Led Zeppelin - 1969

כמעט לא יאמן שזהו אלבום הביכורים של לד זפלין. הוא פשוט טוב מדיי

מאת חולית בלאו. 01-02-2011

תגיות: רוק קלאסי, Led Zeppelin, Jimmy Page, Eric Clapton, 1969, Robert Plant


כשג'ימי פייג' הצטרף להרכב ציפורי החצר הוא עוד לא ידע שהוא עומד לשמש לו ולעוד רבים וטובים, קרש קפיצה למים העמוקים. חוץ מפייג', עברו בהרכב הזה גם ג'ף בק, קית' מון ואריק קלפטון, וכשחושבים על זה היום, זה כמעט לא יאמן שכל ענקיי המוזיקה האלה ישבו באותו חדר קטן וניגנו יחד. למרבה המזל המוזיקלי, ההרכב לא ממש התניע. לבק נמאס, קלפטון טען שההרכב לא מנגן מספיק בלוז, וכך בשנת 1968 הלהקה התפרקה סופית.

רצה הגורל, וללהקה נקבעו מראש עוד מספר הופעות ברחבי סקנדינביה. פייג', שנותר לבד במערכה, החליט שבמקום לבטל אותן, הוא יחפש חברים חדשים וייצא לדרך. הוא קיבל המלצות חמות על הזמר הצעיר רוברט פלאנט, ולאחר שצפה בו בהופעה, הוא החליט לצרף אותו לשורותיו יחד עם חברו להרכב, המתופף ג'ון בונהם. בכדי להשלים את החסר, פייג' זימן את חברו הבסיסט ג'ון פול ג'ונס, וכך, כמעט במקרה, נוצר לו אחד ההרכבים המיוחדים ופורצי הדרך ביותר בהיסטוריה.

 

 


הלהקה יצאה והשלימה את סבב ההופעות בסקנדינביה תחת השם "ציפורי החצר החדשות". כשתמו חובותיהם להרכב הישן, הוחלט שהגיע הזמן לקארמה חדשה וחבריי הלהקה החלו לחפש אחר שם חדש. ההברקה הגיעה כאשר פייג' נזכר בתקופה בה הזמין את קית' מון להקים עמו להקה, מתוך אמונה שהם עשויים להצליח, אך מון ביטל זאת בטענה: "You'll Go Down Like A Lead Zeppelin". לאור הצלחתם בסיבוב ההופעות, החבר'ה נזכרו בבדיחה העוקצנית של מון והחליטו לשנות את השם ל- Led Zeppelin. את האיות למילה Lead (עופרת) הם שיבשו ל-"Led" בכדי למנוע בלבול של המאזינים עם הפירוש הנוסף למילה -"מוביל", ומאז נודעה הלהקה בשם זה.

בתום סיבוב ההופעות, נכנסה הלהקה לאולפן להקליט את אלבומה הראשון. האלבום, שנושא את שם הלהקה, הוקלט ב-36 שעות אולפן בלבד, עובדה מעוררת הערצה כשחושבים על התוצאה שהניבה הלהקה ועל ההצלחה האדירה שהאלבום זכה לה. ואכן, כמעט לא יאמן שזהו אלבום הביכורים שלהם. הוא פשוט טוב מדיי. הוא מוכיח באופן חד משמעי שאת כל מה שמדהים בהרכב הזה, חבריו הביאו מהבית. השילוב המדהים בין הגיטרה של פייג' וקולו של פלאנט, שפעמים רבות מתמזגים באופן כה מושלם עד שנהיה קשה להבדיל ביניהם, האווירה שהלהקה מצליחה לייצר בכל שיר ושיר, והלחן שמתאים באופן כה מושלם למילים.

 

 

האלבום שילב בפעם הראשונה באופן הרמוני ומעניין בין רוק (בקטע המופת Babe I'm Gonna Leave You) לבין בלוז (ב- You Shook Me) ובכך למעשה יצר מעין ז'אנר אחר ורענן. אך מה שבאמת מדהים באלבום הזה, מעבר להיותו חדשני ומגוון, זה בעיקר עד כמה הוא נוגע ללב. זאת הפעם הראשונה שבה נתקלתי במוזיקה שמצליחה לבטא באופן מושלם את הרגשות שלי. האלבום הזה כל כך אישי עבורי, עד שלעתים אני שוכחת עד כמה הוא גדול ואהוב. בכל פעם מחדש זה מפתיע אותי, שישנם עוד אנשים ששותפים לאותה ההרגשה שיש לי כשאני מאזינה לו. כנראה שזו היא התוצאה של מפגש בין ארבעה אנשים מיוחדים ומוכשרים, שכל כוונתם הייתה לעשות את מה שהם אוהבים ועל הדרך גם לנסות וליצור מוזיקה מצוינת. האלבום מומלץ בחום גם למי שלא בהכרח מתחבר לז'אנר, והוא ללא ספק קלאסיקה מודרנית.

תגובות