אלבומים

The Black Keys - Brothers - 2010

שדרני קול הקמפוס מסכמים שנה. חוקי המשחק ל-2010: כדי לרגש צריך ללכת יותר רחוק, לחדש, לרענן ולאתגר

מאת עדי הררי. 24-12-2010

תגיות: רוק, בלוז, אינדי, עדי הררי, פינת ליטוף, The Black Keys

 

זה מתחיל משיחות ברזייה בחוגים הנכונים, דרך כותרות בולטות באמצעי התקשורת וזה תמיד מגיע גם למיילים וטלפונים מפצירים. איך לעזאזל הגיע שוב פעם דצמבר? עוד לא סיימתי להלל ולשבח את ג'וליאן קזבלנקס משנה שעברה ועכשיו להתחיל עם הסופרלטיבים מחדש? הרי זה לא באמת יעזור, כל המילים היפות והמחמיאות שאני אזרוק פה, עד שלא תראו אותי רוקדת עם אוזניות, מקפצת בהתלהבות ואת העיניים שלי נדלקות – אתם לא באמת תבינו מה זה לאהוב ככה אלבום.

אלבום השנה שלי יושב מוכתר ללא עוררין כבר מלפני שבעה חודשים. אז נכון, שמעתי השנה בערך אלף אלבומים, מתוכם בהערכה גסה אני יכולה להגיד שאהבתי מאה. אבל זה ממש לא משנה כמה עושר מוזיקלי יש סביבי, כי כששמים אלבום חדש במערכת ובשיר ארבע כבר יש דחף לעשות ריפיט על השלושה הראשונים, אז זה די ברור שזה לא אלבום שהולך לעבור רגיל – לא במערכת ולא במערכת העיכול. וככל שעובר הזמן זה הופך ליותר ויותר מובן: ישנם אלבומים שכותרת כמו "אלבום שנה" זה הכי אנדרסטייטמנט שאפשר.

הבלק קיז הם דן אורבך ופאטריק קארני, דו-או בלוז רוק מאקרון, אוהיו. וואטאבר. הבלק קיז התחילו בשנת 2002 כדו-או בלוז רוק. היום, כש – Brothers הוא אלבומם השישי, מאחוריהם שני אלבומי סולו, שני שיתופי פעולה ועבודה עם אחד ממפיקי העל בתעשייה (דאנג'רמאוס באלבומם החמישי – Attack and Release), הם צברו מספיק ניסיון ואומץ בשביל להתרחק מכל התארים שתחמו אותם מוזיקלית. Brothers הוא אכן אלבום בלוז מצויין בבסיסו, רק שמעליו בנויות שכבות שכבות של הפקה, כלים וטונות של סקרנות של ההרכב.

בעוד האלבומים הקודמים התאפיינו בסאונד כבד ולא נושם: מקצב תופים נמוך וגיטרה צורמת שמייללת בלוז עד השמים, Brothers הוא אלבום שונה: הוא אוורירי לגמרי. הגיטרה והתופים נשארו, אבל נוסף אליהם עוד הרבה יותר עניין: עוד תפקיד גיטרות, בס, קלידים ואפילו אורגן ברוקי, ואם כבר מכניסים כל כך הרבה עושר לאלבום אחד, אז זה כמעט מחייב לנסות לגוון. לראשונה מרגישים הבלק קיז בנוח לפלרטט בעדינות בפינה עם הגרוב ולחייך חיוך מבויש למקצבים רקידים וקומוניקטיביים יותר.

כבר ברצועה  הפותחת של האלבום, Everlasting Light, אורבך מוותר על הקול הנמוך והמחוספס ועולה לשיר בקול נשי עדין. מפתיע ביותר. Next Girl הוא שיר סליז מטונף ועל Tighten' Up  אין בכלל מה לדבר מבלי לראות את הקליפ הכי מצחיק של השנה. עוד שירים מוצלחים הם Howlin' For You  - רטרו סבנטיז, עם מקצב תופים של סרט פורנו בהילוך גבוה, Sinister Kid ו – Ten Cent Pistol. לרעתם רק ניתן להגיד שאלבום מוצלח יכול להסתיים גם אחרי עשרה שירים וזה אחלה, עוד חמישה שמשתרכים בסוף עושה קצת טעם לוואי.

באותה ביקורת עטורת שבחים על ג'וליאן קזבלנקס משנה שעברה דברתי על זה שהכי כייף לי לשמוע אלבום שבנוסף לנעים וכייף באוזן, אני מצליחה לקבל ממנו איזשהו אתגר וחידוש. אני חושבת שבמקרה הזה אני ממש לא האישו, מי שקיבל את האתגר והחידוש אלו דווקא הבלק קיז. לי רק נשאר לשבת בצד ולהנות מכל התהליך. הבלק קיז השאירו את השורשים המחוספסים, אבל לקחו קצת מדאנג'רמאוס ואולי קצת מהפרויקט בלקרוק ובעיקר קראו את המפה המוזיקלית נכון בשנת 2010: כדי לרגש צריך ללכת יותר רחוק, לחדש, לרענן, לאתגר - אלו חוקי המשחק. ואני יכולה למנות לפחות 100 להקות מוכרות שנופלות בדיוק פה. בלק קיז: סחטיין עליכם.

הם הורידו את הקליפ הלא רישמי של Tighten' Up עם פרנק הדינוזאור אז קבלו אותו ב - Next Girl. גם טוב.

 

 

ואם אהבתם ובא לכם לשמוע ולקרוא עוד:
המדריך המלא על הבלק קיז: ילדי מפתח - חלק א'

 

בחרו את עשרת האלבומים שעשו לכם את השנה

 

תגובות