אלבומים

The Prodigy - Invaders Must Die - 2009

בועטים מתמיד, מטונפים בצורה הכי טובה שסאונד יכול להיות - הם סוף סוף חזרו ובגדול

מאת אור בן - דוד. 01-12-2009

תגיות: רוק, אלקטרו, טראנס, היפ הופ, דראם אנד בייס

 

את אלבומם האחרון לפני כבודו הם הוציאו ב-2004, הוא די איכזב ובישר רעות על המשך דרכה של הלהקה. אך ציפייה של 4 שנים הסתיימו בשנה שעברה, וברגע ששמעתי את האלבום החדש הייתי מהופנט. באותה תקופה התחלתי את לימודי הסאונד שלי והאלבום הזה לימד אותי הרבה מאוד. 

הפרודיג'י לקחו את הזמן שלהם ורקחו את הסאונד הישן והטוב בצלילים חדשים ומפוצצים. הם גם הביאו מספר אורחים לחגיגה (דייב גרוהול מהפו-פייטרס, שמתארח בטראק  Run With The Wolves)  וחזרו ללכלך את האוזניים עם הסגנון שלהם המאופיין בדראם אנד בייס, רוק, היפ הופ, אלקטרו כבד ולעתים גם טראנס ועוד שמות של ז'אנרים שאיני מסוגל לבטא. כולם מתאספים לאלבום בן 13 שירים (כולל 2 טראקים בונוס שלא הפילו אותי ביחס לשאר האלבום). האלבום סחף אותי היישר לגיל 13, שראיתי אותם בהופעה חיה בגני יהושוע ומאז לא הפסקתי לשמוע ולשאוב השראה ביראת התפעלות.

הסינגל הראשון שיצא היה Omen, בועט ישר לפנים את הסינטים הכבדים שלהם עם הברייק ביט בעל הדרייב הכי מטורף שיש, פלוס עוד קצת כמו בעיטת קונג פו לקישקע של הנשמה. בהמשך מגיעים הפעמונים המוכרים מהקלאסיקה שלהם Out  Of Space, שנותנים מלודיה ממכרת משלה. הטראק הופק יחד עם ג'יימס ראשנט ונתן את יריית הפתיחה לקראת שחרור האלבום. לאחר יומיים שוחרר האלבום והסינגלים שבאו אחריו היו Warrior's Dance  הנהדר שמסמפל את Take Me Away של True Faith. מלודיית סקסופון סוחפת, שעולה עד כניסת הביט הכבד והממריץ שלהם. הקליפ שיצא לו "מדליק" במלוא מובן המילה ומומלץ לצפיה עם משקה קר ביד. Take Me to the Hospital היה הסינגל האחרון שיצא רישמית ונקרא על שם הלייבל החדש שהם פתחו כשעבדו על אלבום זה, שיעשו חייל!

האלבום הגיע למעמד זהב במספר מדינות באירופה ופלטינה כפולה בבריטניה, קיבל ביקורות מחמיאות ביותר במגזינים (ואחת משעשעת למדי במגזין "בלייזר") ומכר למעלה ממיליון עותקים און ליין. טראקים נוספים שראויים לציון וחלקם בעלי קליפים הם Invaders Must Die, שיר הנושא הלא מבייש בכלל הפותח את האלבום עם באס עולה שיעיר כל אחד גם מתוך שינה עמוקה. גם הוא הופק יחד עם ג'יימס ראשנט. Run With The Wolves, שמעלה את ה-BPM עם אדרנלין וביצים, קית' פלינט (הסולן עם התספורות המשוגעות ועגילים במקומות שלאנשים אין...) ועל הקולות ודייב גרוהול שצויין מקודם על התופים. לסיכום, אומנם אני מעריץ נלהב שלהם אבל כל נערי שנות התשעים יעלו חיוך למשמע האלבום, לאנשי הסאונד זה עוד פרק מעולה בספר שנקרא הפרודיג'י,שיהיה לבריאות לאוזן.

 

תגובות