אלבומים

I Blame Coco - The Constant - 2010

שדרני קול הקמפוס מסכמים שנה. שלב ראשון - הפקת לקחים. לא להתעלם מהייפ, אתם עלולים להתאהב

מאת תאיר קסלר. 29-11-2010

תגיות: אלקטרופופ, 2010, סיכום שנה, סטינג

 

כשצאצא של אומן נכנס לשאו ביז כולם מחכים בציפייה לראות איך הוא, בניגוד להורה המצליח שלו, הולך להתרסק לחתיכות ולהעביר את שארית חייו במרכזי הגמילה היוקרתיים ביותר בעולם. עוד אי אפשר לדעת מה צופן עתידה של קוקו (בתו של סטינג) אבל מה שבטוח - הילדה מוכשרת. בגיל 17 היא חתמה בחברת התקליטים "איילנד" ועברה לגור בסטוקהולם למשך שישה חודשים כדי להתרכז בעבודה על אלבומה הראשון “The Constant”. הסינגל הראשון אותו שחררה הוא “Caesar”  שאותו הקליטה עם רובין, הבחורה ההיפראקטיבית ביותר בעולם הפופ כיום.

השיר יצר הייפ מטורף סביב כל הנושא של הבת של והדוגמנית של ומכיוון שהייפ עושה לי בחילה ועיטושים מעצבנים באף בחרתי להתרחק. ואז הגיע “Selfmachine”, מהביטים האלקטרונים שגרמו לי לקפוץ מהכיסא כבר לא יכולתי להתעלם, השיר הזה הוא פופ מלוח, שונה מעולם הפופ הקלאסי המצופה סוכר שגורם לך שוגרראש. כמו שאייל שני היה אומר- יש בשיר איזון בין הטעמים המנוגדים שיוצרים הרמוניה. באלבום יש גם הפתעונת-  קאבר לשיר “Only Love Can Break Your Heart” של ניל יאנג ות'אמת הוא מאוד דומה לקאבר ש- St. Etienne הקליטו לשיר אי שם בשנות ה-90 עם נגיעות קוקואיסטיות.  

כמו שם האלבום כך האלבום כולו - עקבי, פופ אדג'י ששוחה בים אלקטרוניקה אנד פליי איט קול. כל השירים יושבים על אלקטרופופ, והוא מעביר את אותה הרגשה לכל אורכו, אין צורך להעביר את השיר היותר שקט או להנמיך את הווליום ביותר רועש, פשוט כי אין כזה. הדבר שמושך אותי בקוקו הוא, שבניגוד לשאר כוכבות הפופ הוורודות והחמודות שניתן להוריד את החיוך הדביק שלהן מהפרצוף רק בעזרת שפכטל ואקונומיקה, קוקו היא טאף גירל. כמו הפנים המחודדות שלה, המבט הישיר והקושי להוציא ממנה חיוך או קריצה כך גם השירה שלה, היא לא מתחנחנת ולא מנסה שיאהבו אותה ועדיין מה שאנחנו שומעים זה פופ.  

בפעם הראשונה שהיה הייפ מסביב ללהקה ובחרתי להתעלם ממנה (ארקטיק מאנקיז), הפכתי מאוחר יותר למעריצה שרופה, ושוב אני מתחילה להרגיש את הגלגל מסתובב לו, הגיע הזמן ללמוד את הלקח, כנראה לפעמים יש מאחורי הייפ סיבה.

 

תגובות