אלבומים

Marnie Stern – Marnie Stern - 2010

שדרני קול הקמפוס מסכמים שנה. אייקון אינדי נשי בולט ובועט, עם אלבום שלישי מצוחצח ומלודי מתמיד

מאת אמיר עטר. 03-12-2010

תגיות: 2010, Hella, Zack Hill, סיכום שנה

 

מרני סטרן יודעת לנגן על הגיטרה כמו שאף אחת אחרת לא מנגנת, היא לימדה את עצמה לנגן בעזרת טכניקה שנקראת בעגה המקצועית Tapping. זוהי טכניקה שבה בנוסף  לפריטה הרגילה על המיתרים לוחצים עליהם פעם נוספת על גבי הגשר וזה נותן להם עוד פעימה של צליל. לעיתים זה עלול להשמע קצת כמו צפצופי אזהרה של מכשיר אלקטרוני שעומד להתפוצץ.

זהו אלבומה השלישי של מרני וגם באלבום הזה היא עבדה עם המתופף המשוגע זק היל, חבר ההרכב Hella לשעבר. גם לו יש טכניקה מאד ייחודית ועיקרה הוא לנסות להכות בכל התופים בבת אחת כל הזמן. על הנייר השילוב של השניים האלו נשמע קקופוני לחלוטין ולמעשה האלבום הראשון היה רכבת הרים מהירה של קטעים קצת "קודחים". באלבום השני החלו להתגלות סימנים של מלודיות פה ושם ובאלבום הנוכחי המגמה היא מובהקת לכיוון המלודי.

בתקופת האלבום הראשון הלחנים היו רזים למדי ונשענו כמעט לגמרי על תופי "פטיש האוויר" של זק היל ועל הגיטרה של מרני עם תוספת קלה של לופים שהיא הוסיפה תוך כדי השיר. כך היא גם יצאה להופעות, שבחלקן היא היתה היחידה על הבמה כשהיא משמיעה את תפקידי התיפוף מ-ipod שמונח על זרועה. עם הזמן היא החלה לכתוב לחנים מורכבים יותר שמיועדים ללהקה שלמה, איתה היא מופיעה כעת.

מרני סטרן מעידה שזהו אלבומה האישי ביותר, בו היא כתבה את השירים הכי משמעותיים שלה כיוצרת. בהחלט אפשר לשים לכך לב בשירים For Ash ו- The Things You Notice. יש בו לא מעט רגעים מהנים כמו Nothing Left ו-Building a Body וגם קטעים מורכבים ו"שכלתניים" יותר. גברת סטרן בעלת הקול הגבוהה מסתמנת כאייקון נשי בולט בסצנת האינדי העכשווית ובצדק. היא נראית טוב, נשמעת חזק וברור ונותנת בראש כמו שהרבה גברים אחרים מעולם לא העזו.

 

מרני מדגימה את ה-Tapping

 

 

תגובות