אלבומים

Electric President - The Violent Blue - 2010

אלבום קונספט רך, מערבב רוק עם אלקטרוניקה נעימה ומפעיל ללא הפסקה את הדמיון. שירים ממעמקי הים ועד לחוף מבטחים

מאת עדי הררי. 12-11-2010

תגיות: רוק, שקט, נעים, אינדי, אלקטרוניקה, עדי הררי, פינת ליטוף, Electric President, The Violent Blue

 

לאלקטריק פרזידנט יש שם של חברת מזגנים שנמצאת באזור תעשיה בגוש דן. מה לעשות...לא כל אחד מוצלח בבחירת שמות. מילא תחביאו בפנים איזה משמעות עמוקה או אפילו פוליטית (אם כבר אתם אמריקאים) אבל לא. נו טוב. למרות זאת אני חונכתי היטב ואותי לימדו לא לשפוט בוק ביי איטז קאוור, או אלבום על פי עטיפתו (אומנם שגם בגזרה הזאת הם קצת חלשים), ועל כן שווה להציץ בקנקן – מתחבאות שם עשר רצועות מוצלחות למדי.

בנוסף בן קופר ואלכס קן (א.ק.א אלקטריק פרזידנט) הם גם אנשים עסוקים וחרוצים למדי. חוץ מהפרויקט הזה הם שייכים לעוד כמה וכמה הרכבים, חלקם מוכרים יותר או פחות ורשימה חלקית כוללת את Radical Face, Iron Orchestra ,Mother's Basement. במסגרת הפרויקט הזה, בשנת 2006 הם הספיקו להוציא שלושה אלבומים, ב-2008 עוד אחד ואחד נוסף השנה. והנה בום – חמישה אלבומים בארבע שנים. 

האלבום הזה נשמע קצת שונה מהקודמים: מלודי יותר, רגוע יותר והרבה פחות אלקטרוני הארד קור, יותר לכיוון הפופ. אבל המיוחד בו זה שהוא אלבום קונספט עדין, בעל רעיון כללי שלא נאנס בכוח לאוזן המאזין. אלבומי קונספט, אם הם לא נעשים נכון, יש להם פוטנציאל להגיש את הנושא בכמויות מופרזות, תוך שימוש במטפורות שחוקות ודימויים קלשאתיים, וזאת בשם המחשת הרעיון. שלום, אני בחורה די אינטליגנטית, לפחות לרוב, גם אם שם השיר לא בדיוק בנושא, אני ודמיוני הפרוע נצליח לעשות את החיבור לבד. הצלילים יתורגמו לתמונות והמילים לרגשות, והאמן ישיג את הדבר החשוב ביותר: חופש למאזין. להבין לבד בדיוק את מה שהוא רצה להעביר.

אז מה הקונספט? ים. אכן נושא קצת שחוק אבל הוא מועבר בהמון עדינות וכל כך כייף להשתעשע איתו. חלק משמות השירים נוגעים בו באופן ישיר  - The Ocean Floor או All The Distant Ship וחלקם משחקים איתו בעדינות כמו  Mr. Gone - אסוציאציה אישית לגמרי על גבר שהלך לים ולעולם לא חזר. שני שירים אחרי זה -  Safe and Sound שאין בכלל תרגום בעברית לתאר מצב כזה מדויק – מישהו שהיה בסכנה אבל עכשיו חזר.



אבל מעבר למילים ולשמות השירים, גם האלבום עצמו בנוי בצורה מפתיעה. מרבית האלבומים שאני מכירה בנויים כך שאת האלבום חותם שיר טיפה יותר כבד, בעל אמירה כללית חותמת. אז פה זה בדיוק הפוך. The Ocean Floor פותח את האלבום בצורה כבדה, אפלה, מוזיקה שזורקת לצלילה עמוקה שברקע שקט ווקומי מלחיץ של תחתית האוקיינוס. גיטרה חשמלית עדינה, נקישות פסנתר כבדות וריוור עמוק. צבעי כחול-שחור משתלטים על כל מחשבה ורק זרקור קטן של אור, פנס בחשיכה. המילים חוזרות ברפטטיביות: We Peel the layers back again.

אבל מכאן יש רק עליה ושום ירידה, כל שיר נפתח יותר ויותר כשהשיא מגיע לדעתי ב- Safe and Sound. שיר שמח עם גיטרה אקוסטית, אופטימיות מדבקת ופזמון מדבק. שתי השמעות ואתם שרים את הפזמון ללא הפסקה, מבסוטים על עצמכם לאללה. והדיסק ממשיך להיפתח: עוד גיטרה חשמלית, קלידים ויותר ויותר אלקטרוניקה. לבסוף הוא נגמר בנקודה האופטימית ביותר מבחינה רעיונית: All The Distant Ship – כי אנחנו כבר על החוף לצפות בהם.

אלבומי קונספט, אם הם בנויים נכון, יכולים להיות אדירים. הם מראים על המון מחשב והשקעה ואם המשחק האמן למאזין נכון ומחושב ניתן להעביר בעדינות רעיון, ועדיין להשאיר למאזין את החופש לפתח אותו לבדו. זה שימוש נכון במחשבות המאזין – לבנות לו תמונה אבל לא לצייר לו אותה. זאת אומנות נכונה לפי דעתי וזה החיבור הכי מהודק שאני יכולה לחשוב בין יוצר למאזין.

 

תגובות