אלבומים

Khmer - Nils Petter Molvaer - 1997

מי ינצח את הקרב הזה? הסימפולים של הקור האלקטרוני, או הכלים החיים של הג'אז החם

מאת גלעד אליצור. 01-11-2010

תגיות: אלקטרוני, Alto, ג'אז, פיוז'ן, אלטו, 90's

 

Khmer הוא אלבומו הראשון של החצוצרן/ מלחין/מפיק הנורבגי (Niles Petter Molvaer (NPM, תחת הלייבל הגרמני ECM.  כבר מתחילת ההאזנה לאלבום נוצר הרושם שמדובר בתוסף די יוצא דופן לקטלוג של הלייבל המשובח. החצוצרה של NPM חותכת בעדינות ובנחישות צליל אפריקאי מלנכולי ומתחילה את המסע של אחד המוזיקאים המעניינים והמורכבים ביותר שפועלים כיום בסצנת הג'אז ומעבר לה.

NPM (שלעיתים  נשמע כמו החצוצרן הצרפתי אריק טרופז) משלב יסודות של ג'אז עם אלקטרוניקה וביחד עם אלמנטים של פרוגרסיב רוק. התעוזה המוזיקלית שלו מזכירה את אלבומיו המאוחרים של מיילס דייויס, אך להבדיל ממנו, הקטעים באלבום בנויים כמו סיפור מתח שנבנה לאיטו, כשברקע אווירה רומנטית אפילה. דייויס ,שהשפיע רבות על NPM הוציא בעשורים האחרונים לחייו קטעי אימפרוביזציה ופיוז'ן מוטרפים, שבשלבים מסוימים כבר צרמו לי והפכו את חווית האזנה לסוג של עול. אך עדיין הסבו הנאה וגרמו לי להאמין שהסגנון הזה יכול ללכת לכיוונים נוספים, וכאן נכנס ידידינו לתמונה.

אבל מספיק עם דייויס וההשוואות. Khmer הוא אלבום מופת בזכות עצמו. הודות לקטעים כמו "Platonic Years", בו האלקטרוניקה  מכניסה את המאזין לאווירה "חללית", מן חיבור מושלם של מקצבים שבטיים וגיטרות חשמליות.  הקטע “Khmer” שנושא גם את שם האלבום, פורס מגוון רחב של סגנונות, החל מאלקטרו, פיוז'ן, ומוזיקת עולם. ההיילייט של האלבום מגיע לדעתי בקטע “Access/song Of Sand 1”, שמייד בתחילתו מציב אווירה אפילה וסאונד עמוק יותר מבשאר הקטעים. כל כלי מקבל ביטוי חד על גבי האמביינט. ללא ספק שילוב מוזיקלי מהפנט, שהופך את הטראק הזה לממתק אמיתי. “Tlon” מתניע בסאונד שנשמע כמו פעימת לב והחצוצרה של NPM יוצרת הפעם אווירה קשה של עצב ומלנכוליה על מקצב טריפ הופ שרק הולך ומתגבר. האלמנטים האלקטרונים בשיאם, אך יחד עם זאת, אינם מורידים מכוחה המהפנט של החצוצרה. לקראת סוף הרצועה נוצר מן דו קרב מעניין בין שני הסגנונות, על מי באמת בעליו של שיר זה: הסמפולים של הקור האלקטרוני, או הצליל החם של הכלים החיים. יופי של דרך לסיים את הקטע המשובח הזה. שאר הקטעים באלבום מעניינים לא פחות, ושווה להאזין גם להם.  

 

 

הקטע “Exit”, שכמתבקש משמו, מציע סיום נחמד לאלבום, ולהמלצה הזו. מדובר בקטע דאון טמפו מינימאלי היוצר מן רושם של עייפות המגיעה אחרי האינטנסיביות של שאר האלבום, ומתגלמת ברצועה זו, שלמען האמת, מכילה בקושי את קצה הקרחון של מה שעשה את האלבום הזה לאחד מאלבומי הג'אז הטובים והנועזים של שנות ה-90.

תגובות

  • NICE

    מורן, 20-10-2011 21:45