אלבומים

Nels Cline - Dirty Baby - 2010

אז זה לא אלבום ג'אז. זה ספקטרום שלם של צבעים וקולות ורעיונות מקוטבים, שאיכשהו עושים הגיון ועובדים יחד

מאת יאיר יונה. 28-10-2010

תגיות: ג'אז, גיטריסט, Wilco, ג'ף טווידי, Andrew Hill, קראוט ספייס רוק, 2010's

 

המפגש הראשון שלי עם הגיטרה של נלס קליין, הייתה כששמעתי את אחד הסולואים הטובים ביותר ששמעתי מזה המון זמן. זה היה שיר חדש של Wilco בשם Impossible Germany.השנה הייתה 2007. הים היה סוער, ידידיי. הסולו הזה השאיר אותי פעור פה, במיוחד בגלל שלא ידעתי שג'ף טווידי מנגן גיטרה כה מכושפת. כשבדקתי את החוברת, גילית שזה בכלל לא טווידי מנגן אלא רכש חדש לווילקו – הגיטריסט Nels Cline.

בהמשך אותה השנה, גיליתי שיש לו למעשה קטלוג גדול של אלבומים מאחוריו, קריירה יציבה כגיטריסט ג'אז והמון ריספקט בתעשיה. גיליתי את כל זה בדרך הקשה, כשהלסת שלי נפלה על הרצפה ונחבטה קשות, אחרי ששמעתי לראשונה את המאסטרפיס שלו New Monastery, בו הוא עשה מחווה למוזיקה של Andrew Hill. מהאלבום הזה והלאה, הפכתי להיות מעריץ של נלס קלין. האזנתי לרבים מאלבומיו וזו לא הייתה חוויה קלה. המוזיקה שלו בדרך כלל תובענית וקשה, כפי שתיווכחו אם תקשיבו לשיתוף הפעולה שלו עם Wally Shoup ו-Chris Corsano באלבום Immotaion/Immersion שיצא לפני חמש שנים. הוא נגן טכני מדהים, אך בד בבד יש לו נשמה שיכולה להקיף את כדור הארץ בגודל שלה, הוא אותנטי, מלא תשוקה ולעתים זעם, יכולת וורבלית-גיטריסטית אדירה, מעבד מצוין, מלחין מצוין – והוא אחד הגיטריסטים האהובים עלי ביותר בשנים האחרונות בתחום של הג'אז ושמאלה. כן, אני אוהב אותך נלס קליין.

השנה הוא הוציא אלבום כפול בלייבל הג'אז-אוונגרד Cryptogramophone. ושלשום, הוא הוציא בארה"ב אלבום חדש, בשם Dirty Baby. על זה נדבר, אבל שימו לב לפני שנמשיך – Dirty Baby אינו אלבום ג'אז כלל. אני לא בטוח בעצם מה זה. נתחיל מההתחלה, זה קודם כל שיתוף פעולה בין קליין שכתב את המוזיקה, לבין המשורר David Bresking שכתב שירה-אינטרפטציה לציוריו של הצייר Ed Ruscha. מעולם לא שמעתי על שתי הדמויות האחרונות, אבל אחרי שקראתי על הפרויקט וראיתי במה דברים אמורים, הפכתי סקרן. קליין כתב יותר משעה וחצי של מוזיקה חדשה, ארז אותה באלבום כפול עם שני ספרים שמכילים 66 רפרודוקציות מציוריו של Ruscha + ספר שלישי עם Liner Notes של קליין ותמונות מהסשן. יש להניח שהתמונות מעניינות מאד, היות ובסשן השתתפו אנשים כמו , Scott Amendola ו-Devin Hoff מלהקת הבית שלו 'נלס קליין סינגרס', Jon Brion, אלכס, אחיו של נלס ועוד מוזיקאים מקומיים מאל-איי.

אני לא יכול לחכות להניח את ידיי השמנוניות על המארז המפנק הזה, אבל עד אז אני יכול אך ורק להתייחס למוזיקה. אני מקשיב לקבצים שנשלחו אלי על ידי יחסי הציבור שלו, ואני מקשיב לאלבום הזה ושוב ושוב ושוב. סופג את המוד הקאוטי ונותן למוזיקה הנפלאה הזו לסחוף אותי הרחק. והיא כל כך יפה.

אז זה לא אלבום ג'אז. זה ספקטרום שלם של צבעים וקולות שהושמו ביחד במסגרת של אלבום. הוא נע בין השפעות קראוט\ספייס רוק כמו בששת הקטעים הראשונים (שנקראים Dirty Baby I-VI) ואז הכל מתהפך ומשתגע לגמרי וכל האלבום הזה משמש בתור נקודת היתוך מעורפלת, של רעיונות מקוטבים שאיכשהו עושים הגיון ועובדים יחד. כל קטע הוא מעניין שלעצמו והאזנה רציפה לכל האלבום היא פטיש חמש קילו לפרצוף. וואו.

הוא מביא כאן רעיונות ביזארים (Do As Told Or Suffer), אלמנטים של בלוז (No Mercy), רעשים וקטעים מלחיצים (Agree to Our Terms or Prepare Yourself for a Blast Furnace), גיטרות פידבק מחרידות בסטייל של ניל יאנג באלבום הנידח שלו Arc, בקטע You’re A Dead Man מוריקונה (I Can’t Take It No More) והרבה הרבה יותר מזה. חלק מהקטעים הם בני דקה, וחלק הם ארוכים יותר ונמתחים על שלוש דקות בממוצע, אבל לא משנה מה אורכו של הקטע – יש משהו מעניין בכל אחד מהם. יש אפילו גיוון בכלים המשתתפים באלבום. יש כאן פדאל סטיל, בנג'ו, יוקלילי, לופים ואלקטרוניקה, קונטרה בס, בס חשמלי, פסנתר,חצוצרה, חליל, אפקטים ועוד ועוד. כך שאיך שתהפכו אותו, זה אלבום שכולו חגיגה של צבעים, קולות ומראות. אצטרך כמה שבועות כדי לעכל את האלבום הזה, אבל לא נורא. יש לי זמן.

 

כתבה זו פורסמה בבלוג small town romance

 

תגובות

  • נשמע מבטיח...

    לצערי אני לא מצליח למצוא את האלבום ברשת...

    אליצור, 29-10-2010 03:00

  • נרשם

    אכן גיטריסט גדול! יש לו סולו מהפנט נוסף באותו דיסק של וילקו בשיר Side with the Seeds כל אלבומי הסולו שלו ששמעתי עד עכשיו מהפנטים אבל דורשים המון תשומת לב וסבלנות. גם אני עוד לא צדתי אותו ברשת, אבל הגברת את החשק להתמיד בחיפושים

    אודיני, 31-10-2010 19:07