אלבומים

הצד האחר - Audi Alteram Partem - 2010

הצד השני, הצד המחוספס, הבועט והלא מתפשר - הצד האחר

מאת כתבי חוץ. 24-10-2010

תגיות: היפ הופ, הארדקור, תומר גרשנמן, musicspot, 2010's

 

מאת: תומר גרשנמן, אתר musicspot

אין ספק שאחד המאפיינים הבולטים של ההיפ הופ הישראלי הוא הקוטביות שלו. מצד אחד יש לך את הסאונד המיינסטרימי המשומן היטב, שהמטרה המוצהרת שלו בדרך כלל היא לייצר להיטי דאנס-פלור ולמכור כמה שיותר עותקים. מהצד השני יש את ההארדקור, ההיפ הופ המחוספס, הבועט והלא מתפשר. בשנים האחרונות המיינסטרים מאוד מתרחק מההיפ הופ הקלאסי, אותו סאונד שמכונה “Boom Bap”. אוהבי ההיפ הופ שומעים ברדיו את סאבלימינל, מי שהיה ולקח לעצמו את התואר נושא הדגל בלהיטי דאנס, ולא מקשרים מיידית בינו לבין הראפר הרעב שהיה פה בתחילת שנות ה-2000. זה לא מה שקהל הראפ של ה"סצינה" אוהב, אבל לא הם קהל היעד. לעומת סאבלימינל ודומיו, מתפתחת עלייה הדרגתית באלו שמייצגים את הצד השני, הצד המחוספס והבועט - יותר ויותר הרכבים יוצאים החוצה עם מוזיקה שלחברה שלך יהיה קשה לשמוע - אבל חובב ההיפ הופ המסור יגמע כל טיפה ממנה.

כשהרכב היפ הופ מכנה את עצמו "הצד האחר", קל להבין שמדובר בצד הזה בדיוק. הצד האחר, כשמם כן הם רוצים להוות אלטרנטיבה לכל עולם המוזיקה הישראלי. האלבום החדש שלהם  'Audi Alteram Partem' (פירושו "תקשיבו לצד האחר" בלטינית) ממשיך את הקו של שני קודמיו (האלבום 'זה לא עובר רדיו'  והאי פי 'זה לא עובר גראמי')  – הארדקור לא מתפשר ולא מתיפייף. "בצד האחר שונאים היפ הופ שמאלני, בצד האחר שונאים היפ הופ ימני", הם מצהירים ב'איך שזה תוקף', אחד השירים היותר מוצלחים באלבום. הם לא מדברים על המצב המדיני כמו ראפרים מסוימים וגם לא מנסים להתחכם יתר על המידה כמו אחרים. זה לא אומר שאין להם מסר. באותו השיר אפשר למצוא שורות כמו "מתפקידי לשאול שאלות, גם אם יגידו לי די, ואם יתמזל מזלי השב"כ ירצה אותי חי" - מילים פשוטות, ברורות וישירות וגם את זה צריך לדעת איך לעשות. בדיוק כמו שבניסיונות לכתוב ליריקה מורכבת אתה יכול להיות מאיר אריאל במקרה הטוב (טוב נו - במקרה הכי טוב שלך) ואריק ברמן במקרה הרע. אותם חוקים חלים גם על הפשטות.

אצל 'הצד האחר' העסק עובד. הטקסטים מצליחים להתחמק ממלכודות הבנאליות ובהגשה הרעבה של סיי וזי. הם יוצרים בדיוק את האווירה שהם רוצים ליצור אצל המאזין, אווירה מיליטנטית וכבדה. גם אם ההארדקור הישראלי גוסס, הם יילחמו עליו עד טיפת הדם האחרונה וזו האמירה העיקרית שלהם. האווירה הזאת בולטת בעיקר בשיר 'אדמה חרוכה' שמחוזק בדיסטורשנים שמתאימים לה כמו כפפה ליד ומלווים טקסטים כמו "אין לי שקל בכיס, רק רעב לעוד ביס, עתיד שחור ועיניים אדומות כמו עטיפה של Kiss בין מיזנטרופים לטופינג של העוגה ,אין ברירה, תופס ת'מייק, יוצא לשופינג של איבה”.

אבל יש גם נפילות באלבום. ההפקות (שנעשו על ידי חברי ההרכב) בחלקים ממנו הן מעט בוסריות והוא עמוס בטקסטים, זה עלול לעייף גם את חובבי הנישה. כך יוצא ששירים כמו  "לקחת הכל" קצת מתפספסים וחבל. מעט יותר ליטוש יכול היה לשדרג אותו ולהפוך אותו לשיר מוצלח ביותר. גם הקאבר ל-'Something In The Way ' של נירוונה מרגיש קצת תלוש באלבום שכזה, למרות שאפשר להעריך את הניסיון לגוון. כאן ראוי להגיד ששירי האלבום נכתבו והוקלטו בשנת 2008, וכמעט נגנזו עד שחברי ההרכב החליטו השנה לשפץ אותם מעט ולהפיץ את האלבום בצורה עצמאית (באינטרנט ובהופעות).

למרות הבעיות, 'הצד האחר' הם ראפרים מהסוג שההיפ הופ הישראלי צריך כרגע. האלבום הזה הוא פצצת הארדקור שיודעת למי היא מכוונת ומתפוצצת היטב על האוזניים הנכונות. השירים החדשים שהקליטו אחרי האלבום (רימיקס ל"סשנים בחדר" של פרודוקס ו"אויב הציבור מספר אחת", מעין גרסא ל 'Deep Cover' של דוקטור דרה וסנופ דוג) והופצו לאינטרנט מוצאים אותם בשלים יותר ורעבים אפילו יותר, ככה ששווה לעקוב אחרי ההתפתחויות, במיוחד אם אתם אוהבים את זה בועט. לאלו שלא, מומלץ להכין אדוויל או להקשיב לצד אחר לגמרי.

 

 

 

פורסם במקור בmusicspot, אתר לקידום המוזיקה והיצירה הישראלית

תגובות