אלבומים

קולומביה - קולומביה - 2007

להקת בריט-רוק ישראלית שלא קיבלה פרגון, וחבל. מי אמר אואזיס?

מאת עמי פרידמן. 14-11-2010

תגיות: רוק, רוק בריטי, קולומביה, בריטפופ, אואזיס

 

הבעיה הגדולה של "קולומביה", מעבר לעובדה שהייתה חיקוי מדויק מדי לתופעה מוזיקלית מהעשור הקודם, הייתה חוסר הבנת שוק המוזיקה המקומי. או יותר נכון - צרכן המוזיקה המקומי, שעל אף חלוקת קשב פרובלמטית בין פוליטיקה, דת, צבא ואידיאולוגיה, תמיד ראה עצמו, יותר מכל, אוטוריטה בתחום המוזיקה האיכותית. כן, גם כזו המסוגלת להתנגד לתופעות שמדינות חכמות, נאורות ועשירות תרבותית - לא יכלו להתעלם מהן. במילים פשוטות: קולומביה, מיקס חיפאי - תל אביבי של נגנים לא רעים בכלל, לא הבינו שבארץ אין קהל אמיתי לרוק'נרול. בטח שלא מהסוג הבריטי.

אומר זאת כבר בהתחלה: ההשפעה העיקרית של קולומביה הגיעה מכיוון הממלכה המאוחדת, זו של שנות ה-90' וכל הבריט-פופ/רוק הזה שכבר נטחן עד דק ואת הסיפור שלו כולנו מכירים. ואם כבר השפעה, אז למה לא לשאוב אותה מההרכב המנצח של אותה תקופה- אחד עם שלושה אקורדים, שני אחים, וגבה אחת. כן, קולומביה היא הלהקה הישראלית הראשונה שהעזה להודות שהחבר'ה האלה מ"וונדרוול" לא כאלה רעים אחרי הכול. אם המשכתם לקרוא אחרי השורה האחרונה בטח לא תופתעו לגלות שאפילו את שמה לקחה להקת הבריט -פופ הישראלית הראשונה משיר של אותה ענקית מנצ'סטרית. קולומביה הוא שמה של יציאה טריפ הופית מעניינת וסטון רוזסית במהותה מתוך "Definitely Maybe", אלבום הבכורה הענק ההוא. רצועה חמש, אם אתם מתעקשים.

אז מה גורם להרכב של אנשים אינטליגנטיים להודות בהשראה מלאה, בואכה החיקוי, של אחד ההרכבים המצליחים והשנואים ביותר על היושבים בציון? טיפשות? אומץ? אקט מתוכנן היטב שהיה אמור לעודד יציאה המונית מארון הסטיגמות של הטעם הישראלי המשובח? אולי הייתה זו פשוט ההבנה הנדירה שהצליחה לחמוק מסצנת רוק מזה"ת שלמה, שלפעמים, רוק עושים בשביל הכיף.

 

 

אז אולי קולומביה בחרו בקהל לא נכון ואליטיסטי מדי, כזה המדלג בקלילות ובבוז מעל הצלחות בין לאומיות, כמו היו קבצן שרוע על המדרכה באלנבי פינת קינג -ג'ורג' (עוד נקודת מפגש ישרא-בריטית), אבל אין ספק שפרזנטציית הכיוון המוזיקלי אותו בחרה הייתה נאמנה למקור הרבה יותר מהרכבים אחרים שפלירטטו עם אותן השפעות בעבר. "קרח תשע", כשעוד ניסו לעשות בריט-פופ נשמעו כמו סוויד מינוס הקריצה הכול כך קריטית, וניסיון למצוא להקות נוספות ששיחקו במגרש של פאלפ-בלר-סופרגראס, הזכיר לי את "העברית" בגלגולה השני כלהקה, ובכן, עברית. פרט לעובדה שהתוצאה הסופית נשמעה יותר כמו רוברט סמית', אלבומה השני של העברית הכיל להיט אחד בלבד - "מסיבת כיתה" המצוין, וכל היתר נשמע כמו ערימת פילרים לא מעניינת במיוחד. סמכו עלי, שלמתי עליו ממיטב כספי.

יותר מהכול, אין רוקסטארים ישראלים מהסיבה הפשוטה שאיש מאוחזי הגיטרה פה לא מבין שבסופו של דבר זה רק רוק'נרול. וברור שאתה אוהב את זה. כי זה לא אמור לאמץ לך את המוח יותר מדי. בשביל זה יש פרוגרסיב. זה בסדר להקליט שיר מאותגר אקורדית אם הוא נדבק לקליפת המוח. רוני משען, מנהיג קולומביה ואדם שחטאו היחיד היה ניסיון מוזר לשלב מבטא קוקני בשירה עברית, הבין זאת ושחרר עם הלהקה שלו אלבום שמח ומלוכלך, עתיר דיסטורשן, קצב ואפילו כמה בלדות בשביל הליידיז אין דה האוס. אותו אלבום בכורה מ-2007 שגם נקרא על שם הלהקה, לא הביא למשען, יעל מלאכי, רועי גורדון ואורן טמיר יותר מדי תהילה, אפילו לא כזו של בוקר. אז מה אם ההישג הגדול שלהם היה פתיחה מנומנמת ל- "בלאק רבל מוטורסייקל קלאב" בהופעתם בבארבי לפני כמעט שלוש שנים. וכן, יש גם שירים שהם הרבה יותר ממחווה ולמאזין האנטגוניסט ישמעו כמו לא יותר מחיקוי חצוף.

 אבל לא צריך לחפש סיבות לשנוא. יש לנו מספיק גם כך. הכול מביא אותי לשיחת בר מבושמת שניהלתי לפני שנה בערך עם אושית רוק מקומית. "אואזיס זה חרא של להקה, כולנו חושבים ככה" הוא אמר לי, והתעלם לגמרי ממקורותיו המוזיקליים הלא רחוקים. נו, כמו שאמרתי - גם במוזיקה, הישראלי מבין יותר מכולם. או לפחות חושב שהוא מבין. בקולומביה זה לא כך. נראה לי.

 

פורסם במקור במסגרת פרויקט אלבומים שנשכחו

תגובות