אלבומים

Reverend and The Makers - A French Kiss In The Chaos - 2009

אוהבים את הארטיק מאנקיז? יופי, עכשיו בואו תכירו את הפלא הארקטי החדש

מאת טל מסר. 07-10-2010

תגיות: אנגליה, ארטיק מאנקיז, שפליד, ג'ון מק'לור, אלכס טרנר

מאת: עמרי אושפיז וטל מסר


התקשורת מכנה את התופעה the new Yorkshire movement, גל מוזיקלי, רוקיסטי ברובו שהציף את המחוז כליל ומשם התפשט לשאר העולם. מהפך תרבותי של ממש שעיצב את דור העתיד של אנגליה וכנראה ישפיע גם על רשימת השירים באייפוד של ילדכם העתידיים. שפילד, המטרופולין התעשייתי שבדרום המחוז, היה ונשאר מהאחראים הבולטים אם לא האחראי הבלעדי לתחיית הרוק'נרול הזו. ולמרות שתופעות תרבותיות הן דבר אמורפי, הן הרי תמיד מתחילות מהנפשות הפועלות וסיפור חייהן:

זה היה עוד לילה גשום בשפילד-אנגליה. ארבעה ילדים זבי חוטם ובריטים להחריד, הביטו כמהופנטים מרחבת הריקודים על ג'ון מק'לור, כוכב בקנה מידה מקומי שזכה לכינוי "הכומר" וכבר אז היה דמות עתירת מוניטין בסצנת הרוק של שפילד. לימים, אותם ארבעה ילדים יהפכו לסנסציית רוק באנגליה ומחוצה לה, יימכרו מיליוני אלבומים ויהיו לאגדת רוק'נרול עוד לפניי שילמדו להתגלח. הילדים הללו הם הארטיק מאנקיז. ואם אי פעם עברה במוחכם המחשבה שיש כאן איזשהו מלכוד, שפשוט לא יכול להיות שכמה ילדים בגיל תיכון המציאו מחדש את הרוק'נרול בזמן שאתם הספקתם בקושי לגרבץ מול הטלוויזיה ולטחון שמירות, אנחנו שמחים להודיעכם שצדקתם. כי כנראה שאחרי הכול הבאס ליין הכבד וחודר העצמות, הרגע בו הרוק נהפך למוזיקת קלאב בריטית, והכנות שגובלת בשירה שבה אלכס טרנר מתאר אירועי יום יום לא נוצרו יש מאין על ידי הקופים הארקטיים. למרות שהצליל הזה שוכלל על ידי המאנקיז עד כדי אמנות של ממש, ולמרות שלבסוף הם היו אלו שקצרו את התהילה (בזכות ולא בחסד), מי שהצית את כל העניין היה אותו ג'ון מק'לור.

יש מספר מצומצם של אנשים כאלו, יחדי סגולה אפילו. כאלו שלא מצליחים לרסן את היצירה שבהם, היא מתפרצת החוצה והם פשוט צריכים להשלים עם העובדה. ג'ון מק'לור הוא ללא ספק אחד מאותם אנשים. במהלך לימודיו לתואר ראשון במדעי המדינה פתח מק'לור בלוג בו פרסם את שיריו הכתובים ועד היום הוא אומר שאם התעסקותו המוזיקלית לא הייתה מתממשת הבלוג היה נשאר הפלטפורמה עליה היו מוצגות יצירותיו הפואטיות לכל דכפין. טרנר, סולן המאנקיז, גם הוא קורץ מאותו החומר. השניים נפגשו רשמית תוך כדי נסיעה שגרתית על אחד האוטובוסים בעיר הולדתם והתחברו מייד. השלב הבא היה צירופו של טרנר להרכב הצעיר של מק'לור - Judan Suki, בתרגום חופשי מיפנית: בעיטה באשכים (כך מק'לור הגדיר מוזיקה טובה). במרוצת הזמן מק'לור וטרנר הפכו לבלתי נפרדים והתפתח ביניהם קשר שהם הגדירו כיחסי אח גדול אח קטן (כשמק'לור הוא הגדול). הם שילבו את כישרון הכתיבה של שניהם והשתמשו בו עוד אז כדי לכתוב שירים שכיום מוכרים לכם מאלבומי המאנקיז (old yellow bricks למשל).

הרכב נוסף של מק'לור מאותה התקופה נקרא "1984", על שם הרומן האוונגרדי פרי עטו של ג'ורג' אורוול. ואכן, קשה לדמיין סיפור אחר שמתחבר כל כך טוב עם דמותו של מק'לור. כתושב אנגליה האפורה והשמרנית הוא תמיד ניסה למצוא מפלט דרך הכתיבה כדי להבדיל עצמו מהעדר ולהתרחק מהיררכיית המעמדות ששורשיה נטועים עמוק בנוף מולדתו. בתקופה בה איחד כוחות עם טרנר עבד מק'לור במפעל כיאה לנער ממעמד הפועלים. מאותה תקופה הוא מתאר את חבריו במפעל כאנשים מוכשרים ופיקחים שממולם ניצבת בריקדה דמיונית שמשאירה אותם תקועים במקום. טרנר ומקלור כתבו יחד שיר על הנושא הזה בדיוק, השיר נקרא "The machine" והוא נמצא באלבום הראשון של ההרכב הנוכחי של מק'לור. בגרסת האלבום טרנר משתף פעולה עם הלהקה וחוזר על משפט אחד לכל אורכו: "Don't forget you can get off the conveyor" ("אל תשכח שאתה תמיד יכול לרדת מהמסוע"). עובדה מעניינת נוספת ניתן למצוא בסינגל הראשון של המאנקיז, "I bet you look good on the dance floor" שם קיים איזכור למק'לור ול-"1984".

 

 

בינתיים 1984 הספיקו להתפרק, המאנקיז פרצו את מחסום שפילד בפרט ואנגליה בכלל, וג'ון מק'לור חיכה לרגע המתאים לפרוץ בעצמו. בשנת 2005, אותה שנה בה האלבום הראשון של המאנקיז כיכב במצעדי הפזמונים, מק'לור ייסד את הרכבו הנוכחי Reverend and the makers. חברות התקליטים שהכירו את ההיסטוריה המשותפת שלו עם טרנר זיהו את מכרה הזהב הפוטנציאלי והצעות לחתום בחברה גדולה זרמו בהמוניהן. אולם ההצעות הגיעו מסויגות - על מקלור היה להוציא אלבום דומה מכל הבחינות לזה של המאנקיז (עובדה משעשעת נוספת: הפרצוף שמתנוסס על העטיפה של אלבום המאנקיז הראשון והמדובר הוא לא אחר מאחיו של מק'לור). מק'לור בתגובה, הצהיר בפה מלא שגם אם יציעו לו חמישה מיליון פאונד הוא לעולם לא יענה להצעתם, הוא יוציא אלבום בתנאים שלו ואיך שיראה לו לנכון. הוא ולהקתו חתמו בסופו של דבר אצל חברת תקליטים עצמאית שהעניקה להם מרחב יצירה אבסולוטי. מק'לור היה חבר ודמות אב רוחני בשביל ארבעת המופלאים שהכירו אותו היטב עוד מימי שפילד העליזים ועל כן הם שמחו לצרף את הכומר (Reverend) שלהם ולהקתו כמופע פתיחה בהופעות של המאנקיז שכבר היו אז סיפור הצלחה מסחרר.

State of things – אלבומם הראשון של Reverend ראה אור ב2007, ולמרות הצהרותיו הבומבסטיות של מק'לור, הוא מזכיר לא במעט את הצליל של החברים משפילד. באלבום אין רגע דל, הוא משלב ביטים מקפיצים יחד עם רוק מעיז וליריקה שלא חוסכת ותמיד מפתיעה מחדש. ואולם, חוץ מלהיט אחד מתוכו שהרקיד רחבות ברחבי האי הבריטי, האלבום לא זכה להצלחה  גדולה במיוחד. בשנה שעברה השיקו Reverend את אלבומם השני - A French kiss in the chaos שנוטה יותר לכיוון פסיכודליה סגנון שנות ה-60. שני האלבומים מעולים כל אחד בדרכו ומומלצים בחום, במיוחד לאוהבי המאנקיז.

 

 

לעומת המאנקיז Reverend כבדים יותר אלקטרונים יותר ופוליטיים הרבה יותר. עם זאת, הדמיון וההשוואה המתבקשת תמיד יהיו שם. שתי הלהקות הן כמו שני צדדים של אותו מטבע. האחת הקדימה וזכתה להצלחה מיידית בעוד השנייה סבלה מהדף החקיינים שפרחו כפטריות אחרי הגשם והקדישה את רוב מאמציה כדי להבדיל עצמה מההייפ. כשמאזינים ל- Reverend and the makers חשוב לזכור שזוהי אינה עוד להקה ממחוז יורקשיר, חלק מהגל החדש. הם היו שם קודם, והם הדבר האמיתי. 

 

תגובות