אלבומים

Solillaquists of Sound - As If We Existed - 2006

תשכחו ממה שידעתם על היפ הופ - חלק ראשון

מאת ליאור שיינברגר. 24-09-2010

תגיות: ליאור שיינברגר, כבשה שחורה, היפ הופ

 

לפני כחצי שנה, התעוררתי בוקר אחד וגיליתי שאין ביכולתי להזיז את אצבעות יד שמאל. משימות פשוטות כמו שימוש בסכו"ם או הקלדה, הפכו לכמעט בלתי אפשריות. 'תסמונת התעלה הקוביטלית ופגיעה בעצב האולנארי' היתה שמה של הבעיה הנוירו-כירורגית שאובחנה אצלי. בעיה שעדיין גוררת איתה כאב חד בכל הקלדה ולכן, כשנתבקשתי לכתוב אלבום מומלץ, ניסיתי לדחות את המטלה שוב ושוב. לא בגלל הכאב שכרוך בכל הקלדת תו, אלא בגלל ההכרה בעובדה לפיה, אם אביא את עצמי לידי הקלדה, אאלץ לבחור אלבום אחד מתוך אלפי אלבומים שנחשפתי אליהם במהלך השנים. אלבום אחד, שיהיה שווה את הכאב שבהקלדה. אלבום, שבבחירה מחושבת של מילים, כמות מדודה של תווים וכאב, יצליח להשאיר אתכם הקוראים עם תחושה לא מוסברת בקצה הפדחת ובעור התוף. אלבום, שתרצו לחזור אליו שוב ובכל ההאזנה תגלו משהו חדש, סוכריה אודיופונית שתשבור את כל המוסכמות ותגרום לכם להתאהב. אחרי לא מעט מחשבה, אני חושב שמצאתי את אותו אלבום, הבעיה היחידה היא שלא מדובר באלבום אחד, אלא בשניים.

חלק א – ביאת המאזין. Solillaquists of Sound - As If We Existed 

ב-2006 שחררו סולאילקוויסט אוף סאונד (או: סולילה בקיצור) את As If We Existed, אלבומם הראשון ובמקביל גם החלק הראשון מתוך טרילוגייה קונספטואלית, שעל חלקה השני ארחיב בהמשך וחלקה השלישי והאחרון טרם יצא. ארבעת החבר'ה המוכשרים האלה (סוואמבורגר, אלכסנדרה, דיוינצ'י, טוניה קומבס), שחררו את האלבום כשהם חתומים באנטי - אותו לייבל אלטרנטיבי בו חתומים גם: טום וייטס, גלקטיק, ניק קייב, סייג' פרנסיס, בלקלישס ורבים וטובים נוספים.

החתימה באנטי אפשרה להם לבטא את כל מה שישב להם בסיסטם מבלי שיצטרכו להתפשר על איכות התכנים. כשאתה מכוון מלכתחילה לקהל מאזינים מצומצם יחסית, ולא למכנה המשותף הנמוך ביותר וכשהעקרון המנחה אותך הוא אמת מוסיקאלית ולא רייטינג או כסף, יש ביכולתך להפיק יצירה מוסיקאלית שתוכל להביט בה בגאווה ולדעת שנשארת נאמן לעצמך. אני מאמין שהם השיגו בדיוק את המטרה הזו.

מעטים האלבומים שמתפוצצים באוזן, אאוטקאסט הצליחו לעשות את זה עם Speakerboxxx/The Love Below שכל שנייה בו היא גאונות צרופה וסולילה מזכירים לי בדיוק את אותו הישג. האלבום שלהם נע בין מליון סגנונות שלוקחים את ההיפהופ (ואת המאזין) למסע מוסיקאלי בין ראפ בועט, אלקטרוניקה, ג'אז, סול, פ'אנק, דאבסטפ וברייקביט.

Pledge Of Resonance הקטע הפותח באלבום, בוחן את מערכת היחסים המורכבת בין היוצר למאזין:

וכשאלבום נפתח בכזו צורה, אי אפשר לטעות. הראפ המטורף של סוואמבורגר, שממציא את עצמו מחדש בכל רצועה החל מהקטע השני באלבום, יחד עם הקול הכל כך מיוחד של אשתו אלכסנדרה (שגם חיצונית וגם ווקאלית מזכירה שילוב מוזר בין סקין מ'סקאנק אננזי' לקול של ג'יל סקוט), מצליחים לסחוף את המאזין קטע אחרי קטע, בטקסטים שחודרים למוח, בין אם מדובר ב- Black Guy Peace , קטע פארודי שיוצא נגד הבלק אייד פיז והפיכתה של המוסיקה לטמטום, במקום לשמש ככלי להעברת מסרים חשובים באמת. ובין אם מדובר בקטע כמו Mark It Place שיוצא נגד תרבות הצריכה העיוורת של יושבי ארה"ב:

Our 2 Cents הקטע שחותם את האלבום, הוא קטע רגוע מאוד ביחס לשאר האלבום, אפשר לראות בו סוג של שקט שלפני הסערה:

Definition blown apart"

Never expected it would be this hardly thought about

".By those who claim they’ve been thru it all and back again

הסגנונות באלבום משתנים כאמור כל הזמן, ברוב המקרים גם תוך כדי אותו הקטע – רצועה יכולה להתחיל כמקצב אלקטרוני מהיר בניצוחו של דיוינצ'י הדי ג'יי והמפיק, להתפתח לשירת ג'אז' בכיכובן של אלכסנדרה וטוניה קומבס, לעבור לראפ בקצב מכונת יריה מפיו של סוואמבורגר ולהתפוצץ באפקט רובוטי שישאיר את המאזין עם טעם של עוד. אותה סערה מגיעה לשיאה באלבומם השני שיצא ב-2009 ועוסק בנושא הסופרהירוז – גיבורים מול נוולים, האלבום החדש ממשיך בדיוק היכן שהאלבום מ-2006 הסתיים, במסר הפשוט לפיו לא נותרו עוד גיבורים בעולם, פרט לבני התמותה וכל שעלינו לעשות הוא לאמץ את הגיבור הפנימי שנמצא בכולנו – ופשוט לפעול נכון.

 

בהמשך: חלק ב -  מישהו קרא לגיבור ? Solillaquists of Sound - No More Heroes - 2009

הנה טעימה קטנה ממנו:

 

המשך יבוא...

תגובות

  • סוף כל סוף

    מישהו כותב על ההרכב הכ"כ אדיר הזה. אלבום נהדר בהחלט, שאיכשהו מחוויר ליד היצירת המופת המושלמת שהם הוציאו בשנה שעברה.

    AWS-1, 24-09-2010 21:36

  • מסכים איתך - אלבום ענק ולכן

    בעוד מס' ימים יגיע חלק ב שכל כולו מוקדש אך ורק ליצירת המופת של 2009

    שיינברגר, 24-09-2010 21:49

  • אחלה כתבה, נהנתי לקרוא

    טיפה קטנוניות , הוא פרסם את "שישי" במוסף שבת.

    גיאקו, 25-09-2010 11:51

  • אחלה כתבה נהנתי לקרוא ;)

    גם החכמתי בדברים שלא שמעתי לפני זה, גם נהנתי לקרוא....אתחיל לשמוע אותם יותר מעכשיו..

    דורון, 26-09-2010 01:05

  • fucking crazy

    כמו שאמרתי בפייס זה ממלא אותי במוזות בדיוק כשנגמר לי מה לשמוע ביקורת לפנים , אחלה מוזיקה הלוואי וזאת הייתה המוזיקה שדוחפים היום הם מצתרפים לעוד הרבה טובים כמוהם שפשוט לא נותנים להם תבמה מספיק כשצריך...... אולי האח הגדול מפחד

    זוהר כספי, 27-09-2010 01:47

  • תודה שיינברגר שהכרתי לי אותם

    אחלה כתבה על אחלה מוזיקאים

    TOB, 20-02-2011 22:18