אלבומים

The Beatles - Abbey Road - 1969

הסוף המושלם

מאת רפי צרפתי. 12-09-2007
The Beatles - Abbey Road - 1969

ב- 1969 נדמה שהכל קרה. האדם הראשון צעד על הירח, מלחמת ויאטנם היתה בעיצומה, דה גול מתפטר מנשיאות צרפת, פסטיבל וודסטוק, בארץ האופוריה לאחר ששת הימים נמשכה לתוך מלחמת ההתשה וגולדה הקימה את ממשלת ישראל ה-14. באותה שנה הביטלס כבר נפוצו לכל עבר והיה בילתי אפשרי לקבץ אותם יחדיו אפילו לארוחת צהריים. לכן כולם הופתעו כאשר ג'ורג' מרטין קיבל טלפון מפול המבקש ממנו להגיע לאולפני אבי רואד להקליט תקליט חדש, עם כל הלהקה. וכך ב-20 באפריל 1969 התקבצו ארבעת חברי הלהקה לאלבום שיחתום את הקריירה המפוארת. כמו בסבב ההופעות האחרון שלהם בשלהי 1966 גם כאן לא נאמר כי זהו האלבום האחרון, אך חברי הלהקה הקליטו את האלבום בשמחה וללא מריבות כמו ידעו כי זו הפעם האחרונה בה יקליטו יחדיו.

האלבום פותח בשיר Come Together של ג'ון לנון, שיר כבד בעל חספוס בלוזי עם הדגשים של פול מקרטני בגיטרה בס ורינגו סטאר בתופים. ג'ון שר בחזרות Shoot Me כמו מנבא את היריות בפתח ביתו 11 שנה אחרי. אחריו מגיע השיר המצליח באלבום, שהוגדר ע"י פרנק סינטרה כשיר הכי טוב של לנון ומקרטני Something, רק שהשיר נכתב על ידי ג'ורג' הריסון לחברתו פטי בויד. השיר Maxwell Silver Hammer הוא השיר השנוא באלבום גם לדעתם של לנון והריסון' שההקלטות הרבות של השיר כמעט גרמו להפסקת ההקלטות בכלל. הוא מספר על מטורף שמחסל את כל הממסד שסביבו וכל זאת בעליזות יתרה. Oh Darling של פול מקרטני הנו מחווה למוסיקת הנשמה השחורה, כמו יצא מהמרתפים האפלים של מוסיקת הבלוז. מקרטני היה מגיע כל בוקר מוקדם לאולפן על מנת לצרוח את השיר כדי שקולו ישמע צרוד ומחוספס כמו של זמרי הבלוז השחורים, עד שאפילו ג'ון לנון נאלץ להודות שהוא לא היה שר את זה יותר טוב. Octopuses' Garden הוא תרומתו היחידה של רינגו סטאר לאלבום. שהו שיר שנכתב על ידי רינגו שנתיים לפני והבשיל בעזרתו של ג'ורג' הריסון, שאף תרם את המעבר בסולו גיטרה מופלא.

השיר החותם את צידו הראשון של התקליט, I Want You (She's So Heavy), מהווה ניגוד לשירים האחרים באלבום. אורך שיר אופייני של הביטלס נע בין דקה וחצי ל-3 דקות, אך אורכו של שיר זה הוא כמעט 8 דקות. זהו שיר אפל וכבד יחסית לסגנונם הרגיל של הביטלס. בשיר הזה ניסו הביטלס להשתמש במגוון טכניקות הקלטה שבזמן ההקלטה נחשבו חדישות, כגון הקלטה בערוצים, ריבוי קולות, שימוש בכלים לא קונבנציונליים כאורגן וסינטיסייזר. השיר מורכב משני חלקים - בראשון, חוזר לנון על השורה "I want you so bad, it's driving me mad" מספר רב של פעמים, לצלילי מקצב סולידי שמזכיר את סנטנה והקצפת. בפזמון, אומר לנון בקול רם את המשפט "She's so heavy" על רקע קצב אינטנסיבי ומאיים יותר. לאחר מכן חוזר הבית במקצב שונה במקצת, ואחריו - הפזמון, שנמשך למעשה עד סוף השיר, במשך למעלה מ-3 דקות - וחוזר על עצמו פעם אחר פעם, כאשר לקראת הסוף מופיע רעש סטטי מוזר וצורם, שבולע את הכלים האחרים. מי ששומע קטע זה של השיר יכול להבין שזה הרוק הכבד, שמקבל את צורתו הראשונית ויאומץ על ידי לד זפלין וסגול כהה. לאחר 7 דקות ו-47 שניות נפסק הכול במפתיע.

הצד השני נפתח עם Here Comes The Sun, השיר השני שתרם ג'ורג' הריסון לאלבום, שיר שמש קליל עם גיטרה אקוסטית מופלאה מעין קריצה אופטימית של ג'ורג' לסיום האפל של הצד הראשון. השיר Because הוא פיסגת ההרמוניה הווקאלית שהגיעו הביטלס כלהקה. גורג' מרטין הגדיל לעשות והכפיל את ההקלטה כמו מחזיר אותנו למאה ה18- עם נגינת הצ'מבלו בפתיחה. השיר נכתב ע"י לנון לאחר ששמע את יוקו אונו  מנסה לנגן את סונטת ליל ירח על פסנתר וביקש אותה לנגן מהסוף להתחלה. לאחריו מגיע שיר המחאה You Never Give Me Your Money של פול מקרטני המתחיל כבלדה שקטה מנוגנת על פסנתר, עוברת לסגנון קופצני וגוועת לצלילי הלילה והצרצרים. ומפנה אצבע מאשימה לחברות התקליטים הגוזלות את כספי הביטלס. לאחר שצלילי הצרצרים גוועו, אנו נחשפים לשתי סדרות של שירים המחוברים ביניהם המחזירים אותנו לשירי הקונספט. מעין הצדעה לאלבום "מועדון הלבבות הבודדים של הסמל פפר" אחרים יגדירו זאת כ "ביטלס על 45."

הסשן הראשון נפתח בשיר Sun King של ג'ון לנון מעין קריצה עוקצנית לשיר הפותח את האלבום של הריסון,תוך גיבוב מילים בשפות איטלקית,ספרדית  וג'יבריש. לאחריו מתחברים Mean Mr. Mustard ו- Polythene Pam של ג'ון לנון מר חרדל הערמומי ואחותו של ג'ון שאהבה ללעוס פוליתילן. שני השירים ההיתוליים הללו כמו "מרימים להנחתה" לשיר הבלוזי של פול She Came in Through the Bathroom Window המסיים את הסשן הראשון המספר על המעריצה שפלשה לביתם של פול ולינדה חברתו חמושה במזלג מוכסף.

הסשן השני הוא פסגת האלבום,והוא בעצם התוצר המדהים שלשמו נתכנסו ארבעת המופלאים. הקטע נפתח ב Golden Slumbers המנוגן ע"י פול בפסנתר ומלווה ע"י רביעיית מיתרים בניצוחו של ג'ורג' מרטין המעבירה אותנו לתחילתה של השינה דרך הקרום בעפעפיים,אחר משתלב באלגנטיות השיר Carry That Weight כמעין המשך,אך ברוח זו ב"הערת אזהרה" אומרים ארבעת המופלאים כי "הם הולכים לסחוב את המשא הזה הרבה שנים" הם רק לא ידעו עד כמה המשא הזה יהיה כבד.בהמשך איזכור נוסף לכך לשיר You Never Give Me Your Money ואז מגיע הקטע The end רינגו פותח בקטע סולו תופים היחיד שלו בכל תקופת הביטלס שלאחריו שלושת החברים נותנים את מרכולתם בסולו גיטרה לפי הסדר לנון,מקרטני והריסון כשכל אחד מפליא בנגינה תוך שילוב הרמוני עם השניים האחרים. לאחר שהקטע סולו האחרון נדם מגיע המשפט האלמותי אשר מסיים את האלבום ואת התקופה: "And in the end, the love you take is equal to the love you make" (בסופו של דבר, האהבה שאתה מקבל שווה לאהבה שאתה נותן). תוך סיומת משולבת של  אורגן, גיטרות, כלי נשיפה ומיתר. ומסתיים באקורד אשר טכנאי ההקלטה מגביר אותו עד לדעיכתו המוחלטת.

כשלכולם נדמה כי האלבום הסתיים יש למאזינים 20 שניות לעכל את ששמעו ואז  נשמע אקורד פתאומי וחזק, ולאחריו אותו שיר שנחתך על ידי מקרטני - Her Majesty. האקורד המפתיע אינו אלא סיומו של השיר Mean Mr. Mustard. לאחר 23 שניות שבהן פול מקרטני מדבר על הוד מעלתה, נקטע השיר במפתיע, בדיוק כמו בסוף השיר I Want You בצידו הראשון של האלבום.

האלבום abbey road השיג את שהביטלס רצו,לסיים את תקופתם עם אלבום מושלם.הם נכנסו לאולפן כארבעה אינדיבידואלים ויצאו ממנו כשתחת ידם אלבום של להקה מגובשת ומהוקצעת. המריבות והוויכוחים כאילו נשכחו,וחברי הלהקה חזרו אחורה לתקופה בה היו תמימים וצעירים רק מקצועיים יותר ומנוסים יותר. לא נותר אלא להקשיב לאלבום תוך הסתכלות על העטיפה בה חוצים חברי הביטלס במעבר החצייה ללא הסתכלות אחורה בזעם, את אולפני אבי רואד במעין מסע קבורה,מלכותי ללהקה ולתקופה.

תגובות