אלבומים

Bomb The Bass - Back To Light - 2010

כמו ילקוט של תלמיד בשנת תשע"א, כזה שיש לו תא שמיועד לאייפוד עם יציאה לאוזניות

מאת שרין לוי. 03-09-2010

תגיות: פופ, אינדי, שרין לוי, Bomb The Bass, דאנס, טים סימנון, דווייד בואי, שינייד אוקונור, יו טו, דייב גהאן, סיל, טכנו-האוס, גי בוראטו, ג'יימס מרפי, מת'יו דיר, קאריבו, הוט צ'יפ, רוייקסופ

Bomb The Bass - Back To Light - 2010עטיפת האלבום

"בומב דה בס" פועלים בסצנת הדאנס האורבנית-מרתפית כבר שלושה עשורים, ברוטו. נטו, תחסירו 13 שנים ותקבלו את הפער בין שלושת האלבומים הראשונים של הלהקה לבין השניים האחרונים, ששוחררו בהפרש הגיוני של שנתיים. אבל "בומב דה בס" היא למעשה וואן מאן בנד. טים סימנון הוא מהנדס הקול המתמיד, שלא שמעתם עליו. דווקא כמה צלילים שהוא עיצב כן שמעתם; במהלך הניינטיז הוא עבד עם כרישים כמו דווייד בואי, שינייד אוקונור, יו טו, הפיק את "אולטרה" הבייבי של דייב גהאן ואת "קרייזי" של סיל. בקיצור, סימנון הוא מחלוצי הפופ האלקטרוני שהפך במאה שעברה כמה סינגלים ללהיטים טופ-טנים.

ב"בק טו לייט" חבר סימנון למפיק הטכנו-האוס הברזילאי גי בוראטו, ששתל באלבום כתשתית את הטמפואים החלליים וההיפנוטיים שלו. יש שיאמרו שהוא גם גרר את סימנון להווה, שהוא זה שלמעשה מיצב את שניהם במשבצת הנכונה להיום. כל זה היה האמצעי, והמטרה: לחקור את השוליים החיצוניים של המוזיקה לריקודים. צפוף שם, במשבצת הרלוונטיות. גם ג'יימס מרפי, מת'יו דיר, קאריבו, הוט צ'יפ, רוייקסופ ועוד, תופסים שם מקום של כבוד. אז מהי הרלוונטיות? 

קחו לדוגמא תיק בית-ספר. ילקוט של תלמיד בשנת תשע"א, הוא כזה שיש לו תא שמיועד לאייפוד עם יציאה לאוזניות ועוד תא נסתר. אלבום רלוונטי לצורך העניין (עזבו רגע בצד את כל ה"מאמם-מחדש-מרגש"), הוא אלבום שנברא באורח פלא בהתאמה לרוח התקופה, כתוצאה מהזדקקות וצורך מצד המאזינים. נכון, גם בערוץ שבו מתרגשים מקליפ של פרץ כלשהו וחושבים ש"השיר החדש שלו הוא מה-זה פצצה", או אם לדבר במספרים: ערוץ 24 - גם שם ישנה הזדקקות. אבל אם אתם עדיין קוראים את הביקורת הזו, אז הסיכוי שאתם בוהים בעניי עגל בקליפ ההוא ובאמת מתרגשים ממנו, שווה בערך לסיכוי שתפגשו ברחוב, בהנחה שלא טסתם לאלסקה, קאריבו או מוּס.

כל רצועות ההאוס-קלאב שבדיסק הן גם וואקליות, למעט הרצועה האחרונה Milakia, חתיכה אינסטרומנטלית שנצבעה בגוון חלומי במו ידיו של מרטין גור מדפש מוד. הרצועה השלישית The Infinites, היא פצצת סאונדטראק, הוט צ'יפית, סכרינית. "אנחנו האינסופיים" שר סימנון ולאלה מאיתנו שלא מאמינים, אז לפחות לארבע דקות ושמונה שניות החזרה אל האור תגרום להם להשתחוות לאלוהי האלקטרו, עם ניעות של הגוף והכל. Burn Less Brighter הוא עוד להיט לובריקנטי שהוברק והומרק בעזרתו של פול קונבויי.

סימנון מדבר על החמצן של האהבה, על השמש, על נצחיות ועל דמעות שהתייבשו מעצמן. עצוב, אבל בעולם שבו הסגידה לצעיר ולחדש מזריקה בוטוקס לאייפד בקצב אוטומטי, לא ברור מה משך חיי המדף של "בק טו לייט". אבל דבר אחד ידוע: את החיוניות ושמחת החיים שזולגות ממנו, לפחות כרגע, אנחנו כל כך צריכים. 

תגובות

  • מה זה שוליים ?

    http://www.jsgd.se/antix/antix.html

    JL, 03-09-2010 22:26