אלבומים

2010 - Bettye LaVette - Interpretations: The British Rock Songbook

הרוק הבריטי-קלאסי שב למחוזות הבלוז

מאת קרן פרלה. 27-08-2010

תגיות: רוק, בלוז, סול, רוק קלאסי, קאנטרי, Bettye LaVette, קרן פרלה, בריטי, גוספל, פ'אנק, הביטלס, הרולינג סטונז, קאברים

2010  - Bettye LaVette -  Interpretations: The British Rock Songbook

סביר להניח שאם תיכנסו לחדר בו יושמע כמעט כל אחד משירי אלבום זה מנקודה כלשהי באמצע, תתקשו לזהות בשניות הראשונות שמדובר בקאבר של שיר מוכר למדיי. כשייפול לכם האסימון, תמשיכו להקשיב בהשתאות לזמרת הבלוז הזו שמשלבת ניחוחות מעורבים של סול, רוק, גוספל, פ'אנק וקאנטרי.  כך בדיוק התוודעתי לאלבום, כששמעתי את גרסתה של לאווט ל-Nights In White Satin,  שחילצה את כלל ספקטרום הרגשות שחלקם היו נסתרים לאוזן בביצוע המקורי והאלמותי.

האלבום הוא הצדעה לשירי רוק של כמה מהלהקות והאמנים שעשו היסטוריה מוסיקלית לא קטנה וייצגו את הממלכה הבריטית בכבוד, בתוכה ומחוצה לה. אפשר אף להסתכל עליו מזווית אחרת, ככזה המשיב את הרוק הבריטי-קלאסי למקורות מהם "גנב" את ההצגה - לבלוז ולנשמה המחוספסים שצמחו בארה"ב בתקופה שמרנית רווית גזענות; ועוד מפי זמרת אפרו-אמריקאית שנולדה, חיה ונשמה את דטרויט עד שהחלה לנסוע בדרכים כדי לשיר בהיותה בת 16 בלבד.

לאווט הופכת כל אחד מהשירים באלבום הזה לשלה - קלישאתי ככל שתיאור זה מצטייר, ככה נכון. היא משמיטה ומוסיפה מילים, משנה חלקים מלחני המנגינה המושרת על ידה, מחליפה את סגנונו של השיר, יוצרת טוויסט במהירותו של הקצב - כל אילו הם הכלים בעזרתם היא רוקחת את  גרסאותיה הייחודיות. כך למשל The Word הביטלסי מקבל פרשנות גוספלית מדליקה עם נגיעות הפקת קאנטרי היוצרות יחד את ההמנון שהשיר הזה תמיד שיווע להיות, Why Does Love Got To Be So Bad של Derek and the Dominos (שנכתב על ידי אלביס קוסטלו ובובי וויטלוק), עובר ככל הנראה את אחד ממעברי הז'אנרים הקיצוניים בקרב השירים המבוצעים באלבום ועוטה על עצמו בגרסתה של גברת לאווט הפקה  פ'אנקית החמושה בבאס-ליין ממכר, ו-Salt of the Earth של הרולינג סטונז שהוא שיר תקוותו-מרירותו של הייאוש, מקבל כמה טאץ'-אפים עדכניים כמו אזכור מחלת האיידס וביקורת על אנשים שמעדיפים לבהות בסדרות ריאליטי במקום ללכת לקלפי.

מעבר לכך, אין ספק שהכלי העיקרי של לאווט הוא קולה המצוין. מה שהופך את הווקאליות שלה לכה נפלאה מעבר לטכניקה מיומנת וגנטיקה של ברת מזל, הוא גם האומץ שלה כמבצעת. היא אינה מפחדת להשתמש בקולה, לתת לו להיסדק כחלק מטכניקת הגשה, לא מסתירה את הצרידות היפה שלו ויודעת את נפלאות המינונים בחיים ולאוזניים - מה שמבדיל בין שירה עוצמתית וחזקה  שבאה בנקודות הנכונות לבין שירה צווחנית ומוגזמת. ב- Isn't It A Pity , שיר נוסף באלבום מבית היוצרים של הביטלס, המילים החכמות של ג'ורג' הריסון המושרות על ידו כמעין מטיף או כזה ההולך בדרך החיים ומתבונן עליהם מהצד, מקבלות  נופך אישי ורגשי יותר הנשען כמעט אך ורק על ההגשה. כך מוכיחה לאווט שהיא לוליינית קאברים גם מבלי להכניס שינויים בעיבוד, במקצב או בסגנון השיר. 

ואם כבר הביטלס, היחס באלבום בין קאברים של שירי הביטלס וחבריהם לבין קאברים לאמנים אחרים מייצג נאמנה את אותו היחס בכל הקשור לקאברים בכלל, בלי קשר ללאווט. שני קאברים נוספים באלבום הקשורים לחיפושיות הם גם שניים מהביצועים האהובים עליי באלבום לשיריהם של רינגו סטאר ומקרטני. It Don't Come Easy של רינגו סטאר מתגלה כהרבה יותר מוצלח בגרסה בלוזית ואיטית ביחס למקור, איטיות שמביאה את המאזין להתעכב על תובנות הטקסט ולהבינן, בה לאווט מזכירה את קולה של טינה טרנר בימיה הטובים והנושנים. Maybe I'm Amazed של מקרטני , המדהים בכל מקרה, מקבל פרספקטיבה נשית רגשית אחרת. אם מהמקור עולה בעיקר הצורך לבטא רגשות אהבה והכרת תודה, כאן נחשף מימד נוסף בשיר של כאב ופגיעות. 

הביצועים של All My Love, Wish You Were Here ו-Don't Let the Sun Go Down on Me טובים מבחינה ווקאלית ולכשעצמם באופן המנותק מהמקור, אך ביצועיהם על ידי לאווט אינם עומדים ברף הגבוה שהיא הציבה באלבום בכל הקשור למתן אינטרפרטציה מקורית השופכת אור מיוחד ושונה על השיר אותו היא מפרשת. דווקא עם Don't Let Me Be Misunderstood החרוש לעייפה מרוב קאברים זה עובד לה. 

No Time To Live הפסיכדלי  במקור הוא משיאי האלבום , כשהוא מקבל משמעות מדוכדכת אף יותר נוכח מרומי (כמעט) 65 שנותיה של המבצעת והלב נמס למשמע  קולה החנוק  בסופו של השיר, כגוויעה איטית בעודה שרה - "I got no more time to live" והאמת? בתור מי שהחלה את דרכה בגיל כה צעיר כזמרת , הופיעה לצד אוטיס רדינג, התחככה בג'יימס בראון, זיגזגה מלייבלים שונים כמו אטלנטיק וקולומביה ועד לניו אורלינס ולברודוויי ועדיין לא קיבלה הכרה במרבית שנות פועלה; אפשר לומר שעכשיו לאחר ש"גילו" אותה בשנים האחרונות משהוציאה את אלבומה  I've Got My Own Hell to Raise ב-2005 זהו בהחלט הזמן שלה לחיות. וכאן היא מחייה שירים של אחרים, שירים של היסטוריה, מהסוג שנשאר תמיד ואינו נתון למגבלותיו של הזמן. והיא עושה את זה נפלא.

 

 

Love Reign O'Er Me - כאן הכול התחיל. לאווט בגרסא חיה מרגשת מתוך טקס מחווה ל The Who שהתקיים לפני שנתיים. התגובות החמות לביצוע הביאו לרעיון הקלטת אלבום קאברים וביצוע זה הוא רצועת הבונוס באלבום.

תגובות