אלבומים

Grant Lee Buffalo - Jubilee - 1998

האלבום הרביעי של גראנט לי באפלו הוא זכרון מזוקק שהפך לקעקוע

מאת עמי פרידמן. 20-08-2010

תגיות: Grant Lee Buffalo, נייניטיז, לי פיליפס, ג'ואי פיטרס, פול קימבל

Grant Lee Buffalo - Jubilee - 1998

Jubilee. לאף אחד לא באמת אכפת ממנו, מעטים בכלל מכירים אותו. יש מצב שאם תחפשו אותו בחנות התקליטים הקרובה לביתכם לא יימצא לו זכר. אולי הוא הפך לקאט אאוט עם הזמן, מי יודע? כל מה שאני יכול להיות בטוח בו הוא שבנקודת זמן מסוימת בחיים שלי בצירוף גורמים של תקופה ותחושה אישית, ג'ובילי דיבר אלי יותר מכל אלבום אחר. עניין של קונטקסט. ג'ובילי הוא מי שאתה כשאתה מאזין לו. ואם התחברת אליו מספיק כדי להאזין לו גם שנים אחר כך מבלי לחשוב לעצמך "מה חשבתי לעצמי?" אז כנראה שהוא עוד ימשיך איתך עד הסוף. על אף חוסר ההכרה בו כאחד האלבומים הגדולים של הניינטיז וההתעלמות המופגנת מיוצריו בעשור האחרון, הוא מסוג האלבומים האלה שיכולים ללכת איתך גם אחרי ששמעת אותו בזמן אמת ולתעד לך חתיכת חיים שללא ספק נכחת בה, גם אם עכשיו היא עולה לך בעיקר בצורת ריחות ובחולשה לאקורדים מסוימים."ג'ובילי" הוא האלבום הרביעי של גראנט לי באפלו, אבל לא רק. 

זה לא היה אמור להצליח בכלל, כך שגם ההצלחה השולית של החיבור בין גראנט לי פיליפס, ג'ואי פיטרס ופול קימבל לכדי גראנט לי באפלו היא דבר בהחלט מספק. לא שהם היו אנדרדוגים, ממש לא. "פאזי", מתוך אלבום הנושא את אותו השם, היה להיט גדול כאן ב-93' וגם האמריקאי הממוצע יגיד לכם ש- "Truly Truly", מתוך האלבום שאני הולך לדבר עליו עכשיו, הלך יופי ברדיו  לקראת סוף העשור הקודם, אבל זה לא מספיק. לפחות לא בשבילי כמי שרואה באלבום הזה קפסולת זמן מזוקקת של קיץ 99'. ובלי להיכנס ליותר מדי פרטים, קיץ 99' היה חרא של קיץ. וגם קיץ יפה ברטרוספקטיבה מסויימת, אבל לא ניתן בינתיים לתעלולי הרומנטיזציה של הזמן והשכל האנושי לתעתע בנו. גרנאט לי באפלו וג'ובילי שלהם, אלבום שיצא שנה לפני ועתיד היה להפוך לשירת הברבור הלא רשמי של ההרכב המשובח ההוא, סיכם במילים סערת רגשות פנימית גועשת שהיום נראית כמיקס לא בריא של הורמונים ומשחקי טאקי טאקילה לאלו מאיתנו שלא ידעו אז עדיין לשתות. "ג'ובילי", פחות כמו ההיא מאקס מן ויותר כמו "יובל" או הקו ההוא מהטיוב בלונדון, היה מיקס מעורבב היטב של אמריקנה, רוק, קברט ומילים שנשאו בהן לא מעט כאב.

מה שעושה את ג'ובילי לאלבום גדול באמת של GLB הוא איכות ההפקה שהשתפרה פלאים מאז "Mighty Joe Moon" ו"Fuzzy". לא שהאלבומים ההם לא עמדו יפה בזכות מלודיות ומילים מעולות נטו, אבל משהו בחוויה של ג'ובילי הפך חזק יותר ומזוקק עם הצליל הטרי שליווה כמה מהשירים היותר טובים שהחבר'ה האלה כתבו. קלאסיקות אנונימיות לחלוטין כמו "Superslomotion",Crooked" Dice" ו"Testimony" האהוב עלי במיוחד, זורקות אותי גם היום לתקופה שלמעט האלבום השרוט הזה, לא נשאר ממנה דבר. כי ככה זה עם מוזיקה טובה, היא נשארת  להזכיר לך שבאמת חיית צ'אנק מציאות שהיום לא תצליח להוכיח שאי פעם קרתה. כי מי זוכר באמת מה קרה בקיץ 99'? מאיר אריאל מת אחרי מפגש אלים עם קרציה להט"בית, צ'ילי פפרז חרכו את הרדיו עם קליפורניקיישן שלהם. ואני שמעתי את "Everybody Needs A Little Sanctuary" וחשבתי שגם לי לא יזיק איזה מקום מקלט. 

לא הרבה אחרי גם ההרכב הזה נגמר לו וגראנט לי פיליפס המשיך לעשות חומרים לא שונים במהותם, רק לבד והתארח ב"בנות גילמור" או משהו כזה. אני בתגובה, קעקעתי לי "Jubilee" על הגב. ואחרי כמה שנים, בדיוק כשכבר נמאס לי להסביר, מוכר בחנות של "בילבונג" בוחן את הכתובת שמוטבעת עלי, עוצר אותי ושואל: "מה? כמו האלבום של גרנט לי באפלו?" ולך תדע מה האלבום הזה מזכיר לו.

תגובות

  • יפה כתבת

    שים לב לאלבום האחרון של גרנט לי פיליפס משנה שעברה - מעולה http://he.smalltownromanceblog.com/?p=1357

    יאיר, 21-08-2010 16:20