אלבומים

Born Ruffians - Say it - 2010

תור הזהב של קנדה הגיע, כך לפחות נדמה

מאת שירן מוסטובוי. 30-08-2010

תגיות: אינדי, שירן מוסטובוי, Born Ruffians, קנדה, Built to Spill, Tokyo Police Club

Born Ruffians  - Say it  - 2010

זמר גדול שר פעם (ועדיין): "what about Canada?". לאדם הזה קוראים Doug Martch מהלהקה הכל כך סטונר רוקית שזה כבר מאלחש, Built to Spill. לאור העובדה שהשיר  Hindsight נשפך למערכת שלי מכל החורים, החלטתי ללכת עם המשפט הזה צעד אחד קדימה: תכירו את ה- Born Ruffians, הם קנדיים. ליתר דיוק מאונטריו, קנדה. שלישיית בני טובים, מחויכים ומוכשרים, בעברם הרחוק כנראה מחבל אלזס-לורן, כך מעידים שמות משפחתם הבגאטיים. הם עסקני מוסיקה עוד מ-2004 אך רק ב- 2006 יצא האי. פי הראשון, בלייבל הבריטי  Warp Records ומשם הדרך כבר הייתה סלולה. 

ב- 2008 יצא אלבום הבכורה Red ,yellow & Blue ממנו גם יצא סינגל הדגל שלהם, Hummingbird שזכה להיות פסקול בפרסומות בבריטניה ואוסטרליה ובעוד כמה גיגים טלוויזיוניים. המוסיקה שלהם מורכבת מאנפופי רוקנ'רול ורוקבילי, פצפוצי סרף וגאראז' וצרחות בלתי מבוקרות, אך עם זאת הסאונד שלהם הוא לואו פיי ומינימליסטי למדי. או בקיצור כל מה שחובב אינדי, מתחיל או מתקדם היה רוצה להניח עליו את אוזניו ולהיפך, לתת לצלילים לנוח עליו.

סצנת האינדי הקנדית פורחת כמו תופעת מגדלי הסמים הביתיים ברחבי תל אביב ולאורך ישראל. בשני המקרים השמחה גדולה. קנדה הייתה ותמיד תהיה ה"אחות החורגת" של ארה"ב, עם זאת יש בה קסם אירופאי ותרבות מפותחת פי כמה מאשר אצל אחותה "הבכורה", שנכון להיום ממוסחרת עד דק. על כן ובאופן כללי, שימח אותי מאוד להיתקל בכמה הרכבים קנדיים בזמן האחרון כמו Tokyo Police Club הנפלאים. 

האלבום הזה מהווה בעיני פסקול לייאוש הקיץ הישראלי המתמיד לבוא והוא אכן עונה על הדרישות. מייאש במידה גם הוא, אך עם זאת משמש כמשב רוח מרענן. משהו באיטיות הנגינה ושל הפקת האלבום מתאים מאוד לתחושת הכבדות שכופה עלינו הקיץ הישראלי. הפעם, החברים מיטש ,לוק ,סטיבן ואנדי חיזקו את מה שייחודי להם ,הקצינו את הריפים הגאראז'יים והמלוכלכים שלהם ואפילו עושה הרושם כי הם לא מעוניינים להתחבב על אף אחד יותר,למרות המראה המלוקק. הם שוברים מקצבים, חותכים מלודיות וחוזרים אחורה בזמן לדברים שהם אוהבים באמת. אמריקה של פעם (באופן פרדוקסאלי) ובלוז עם תיבול ייחודי משלהם ותוספות שמחספסות ומאתגרות את ההאזנה. כאשר שירים מצליחים לתפוס בצורה כל כך מדויקת את החוויות אותן אנו חווים בזמן אמת, התחושה היא עילאית (כמו בחלק לא מבוטל מן השירים), בדיוק כמו הכניסה לאזור ממוזג אחרי כמויות הזעה בלתי נתפסות, באחוזי לחות שהולכים ומתמירים, עילאיות.

תגובות