אלבומים

The Clash – London Calling – 1979

Pאנק זו לא מילה גסה

מאת גל בלטמן. 16-08-2010

תגיות: רגאיי, Pאנק, סקא, R&B, The Clash, סקס פיסטולס, שנות ה-70, ניו אורלינס, ג'ו סטראמר, מיק ג'ונס, פול סימונון

The Clash – London Calling – 1979

הקלאש הם להקת Pאנק מאנגליה שהוקמה ב-1976. עכשיו תבינו, Pאנק באותה תקופה לא נחשב לדבר רע כמו היום, לא קיללתי אותם או משהו כזה. התקופה ההיא בישרה את שיאו של הז'אנר והקלאש נחשבו למרכז הסצנה באנגליה, ביחד עם הסקס פיסטולס. להקות אלו לא הורכבו מילדי פרוורים מהמעמד הבינוני-גבוה, שמרוב שעמום החליטו להתמרד כנגד השיטה וכנגד קרנות הנאמנות של ההורים שלהם כמו רוב להקות הPאנק היום. אלא מדובר באנשים שבאמת יש להם אמירה מקורית על מה שקורה שם בחוץ ואשכרה נמאס להם.

כל זה חשוב כדי להבין את הרקע לאלבום, כי ב-1979 הקלאש היו קיימים כבר 3 שנים ואחריהם היו שני אלבומים שקיבלו הערכה לא מבוטלת. לאחר אלבומם השני הם פיטרו את המנהל שלהם, ברנרד רוהדס והחלו להקליט את האלבום המדובר. מבחינה מוזיקלית האלבום מהווה יציאה מובהקת מהPאנק הנקי ומעבר לשילוב בין ז'אנרים שנראים לנו ברורים כיום כגון רגאיי, סקא, ניו אורלינס R&B ועוד אבל אז נחשבו כפריצת דרך מיוחדת. כך קיבלנו יחד את שיר הנושא הPאנקי והקצבי הפותח את האלבום "Rudie Can't Fail" ואת השיר  "Revolution Rock" הג'מאייקנים.

ככלל, האלבום לא נשען על קטעי מוזיקה של שלושה אקורדים כמו שנהוג בPאנק, אלא מקיים מגוון מוזיקלי גדול בהרבה. אני רוצה להדגיש את מה שמשתמע מכל הסופרלטיבים שנתתי עד כה וזה החוזק האמיתי של הלהקה הנובע לא רק מהביצוע הטוב שלהם למקצבים זרים, אלא מכך שהם פשוט גורמים לזה להישמע טבעי ולא מה שנקרא "Pretty fly for a white guy".

 

 

כמו שאמרתי בהתחלה, החידוש המוזיקלי הוא רק חלק ממה שהופך את האלבום הזה לגדול. יחד עם חידוש זה קיימת אמירה חברתית חדה המכוונת כלפי השיטה, הממסד וכל מה שהפריע למחברי השירים העיקריים, ג'ו סטראמר, מיק ג'ונס ולשאר חברי הלהקה כדוגמאת השיר "The Gun of Brixton", שנכתב על ידי פול סימונון. אחת האמרות החזקות הפרנואידית/אפוקליפטית של "London Calling" נכתב בעקבות התאונה הגרעינית באי שלושת המילין בפנסילבניה, ארה"ב ("The ice age is coming/The sun's zooming in"). אמירה נוסף היא הקבילה על השעמום הפרוורי ותחושת הזרות ב"Lost in the Supermarket" ("The kids in the hall and the pipes in the wall/Make me noises for company."). ולבסוף תמרור האזהרה ב-"The Guns of Brixton" שהקדים בשנה את המהומות הגזעיות בשכונה.

London Calling קיבל ביקורות אוהדות רבות עם יציאתו ונחשב לאחד מהאלבומים הטובים של כל הזמנים עם הופעות בהרבה מרשימות ה-X אלבומים הכי טובים אי פעם. מעבר להשפעה העצומה שלו על המוזיקה באותה תקופה ומאותה תקופה הוא מסמל את השיא המוזיקלי של הקלאש ומתמצת בצורה הכי טובה את המהות שלהם. לכן בתור שדרן שנוהג להשמיע אותם הרבה בחרתי את האלבום הספציפי הזה למרות שאני ממליץ ביותר גם על האחרים.

 

 

פסקה קצרה על עטיפת האלבום: התמונה בו צולמה על ידי פני סמית בהופעה בניו יורק ב-21 בספטמבר 1979 ומופיע בו פול סימונון כשהוא שובר את גיטרת הבאס שלו. העיצוב לוקח השראה מתוך האלבום הראשון של אלביס פרסלי - די מגניב לדעתי.

 

תגובות

  • קלאסיקה

    אחד האלבומים הטובים בכל הזמנים

    jimmy jazz, 16-08-2010 18:20

  • קלאסיקה

    אחד האלבומים הטובים בכל הזמנים

    jimmy jazz, 16-08-2010 18:20

  • אלבום הפאנק הטוב בהיסטוריה

    יבגני, 17-08-2010 23:36

  • הסיפור מאחורי העטיפה של לונדון קולינג

    בעת הקלטת האלבום חברי הקלאש כבר הבינו כי הם מבשלים אלבום גדול מהחיים וחשוב והם התייחסו אליו כאלבום הרוק האחרון הטוב בהיסטוריה. כאשר פול סימונון מנפץ את הגיטרה בסמליות כה גדולה על הבמה הוא למעשה מוריד את המסך על הרוקאנרול, שכבר לא יחזור להיות מה שהוא ברגע שלונדון קולינג ייצא לאוויר העולם. האפקט בפועל כמובן עבד. הרוקאנרול עדיין איתנו, תודה לאל, אבל אחרי הקלאש אכן שברו שיא שמעטים הצליחו לעבור ואף אחד לא הצליח לשחזר.

    אסף בן קרת, 07-10-2010 23:25