אלבומים

Machine Head - The Blackening - 2007

חוזרים למקורות

מאת אשי אטלס. 24-06-2010
Machine Head - The Blackening - 2007

אחת החרדות הגדולות של כל חובב רוק היא, שהלהקה אותה הוא מעריץ תחליט לעשות שינוי מוזיקלי לכיוון המיינסטרים, או במילים אחרות תהפוך ל- sell-out. בהתאם אחת החרדות הגדולות של להקות הרוק היא, שהשינוי לא יעבור כמתוכנן והיא לא תצליח למצב את עצמה כלהקת מיינטרים אהודה. הסיבה לחרדה זו היא בגלל שבמרבית המקרים מדובר בכרטיס לכיוון אחד. הלהקה שתעשה את השינוי המוזיקלי ולא תצליח לקנות קהל המעריצים החדש, לעולם לא תחזור להיות מוערכת על ידי קהל המעריצים המקורי שלה ולמעשה תהיה קרחת משני הצדדים (דוגמה מושלמת היא להקת  offspring שאחרי קריירת פאנק מוצלחת, הבליחה לעולם המיינסטרים במספר להיטים קצרים ואז נעלמה).

יוצאת הדופן של הסיפור היא להקת Machine Head. לאחר שמיצבה עצמה באמצע שנות ה-90 כאגדת מטאל, עם The More Things Change ו Burn My Eyes, החליטה לנסות לעלות על עגלת הניו מטאל והפאנק מטאל שהכתה גלים באותה התקופה, בעולם המיינסטרים של ארה"ב והוציאה שני אלבומים שגרמו לניכור קהל המעריצים המקורי שלה. הסיבה לכך ש-Machine Head היא יוצאת דופן ולא סתם עוד להקה שצנחה לתהום, טמונה בחזרה איטית מהקבר עד לאלבום האחרון שלהם - The Blackening שיצא בשנת 2007 וציין את חזרתה של הלהקה לעולם המטאל.

האלבום מציג חזרה לסגנון המקורי והאגרסיבי של הלהקה עם מקצבים מהירים ואגרסיביים, שכרגיל משתלבים בצורה מושלמת עם השאגות והשירה הנקיה מצויינת של הסולן האגדי ומקים הלהקה, רוב פלין. בנוסף הריפים חייתיים של הגיטריסט פיל דמל, לשעבר הגיטריסט של להקת Vio-lence, שהצטרף ללהקה בזמן כתיבת האלבום והחזיר אותה לעניינים. החזרתה אגרסיבית של הלהקה לסאונד המקורי שם אותה בכותרות ובלב המעריצים. לראיה, סיבוב ההופעות של האלבום ממשיך עד לעצם היום הזה (במהלכו הלהקה הגיעה גם להופעה מצויינת בישראל). מצחיק לציין שבחזרה של הלהקה למקורות היא הצליחה גם לפתוח דלת לעולם המיינסטרים, בכך שקיבלה בשנת 2007 את פרס הגראמי.

לאלבום סאונד שאף חובב מטאל לא יוכל להישאר אדיש אליו וליריקה כמו באלבומים הראשונים, המתייחסים בביקורת לאירועים שנויים במחלוקת בעולם הפוליטי ובעולם המוזיקה. כך אחד הלהיטים הגדולים של האלבום הוא השיר Aesthetics Of Hate, המתייחס לרציחתו על הבמה של הגיטריסט לשעבר של להקת פנטרה Dimebag Darrell ולאירועים שקרו בהמשך לרצח. בנוסף אפשר למנות גם את A Farewell To Arms העובר מריפים שקטים לקולות נקיים ובחזרה לדיסטושרן  אגרסיבי ואת השיר Halo המעולה, שהופכים את האלבום לחובה בספריית הדיסקים של כל חובב מטאל.

תגובות