אלבומים

Smokey Bandits - Debut - 2010

לידיעת הקורא טרנטינו, נמצא האלבום לפסקול הסרט הבא שלך

מאת אופיר בלום. 18-06-2010
Smokey Bandits - Debut - 2010

אין לי מושג אם תעשיית סרטי המערבונים עדיין קיימת בכלל בימים אלו. למעשה, אני לא זוכר שראיתי סרט שבאמת יכול להיקרא מערבון ושנעשה מתישהו בשלושים השנים האחרונות. בכל אופן, אני חושב שמצאתי פסקול מעולה לסרטי מערבונים (או לסרט הבא של טרנטינו), שמצד אחד לא ישמע במדויק כמו משהו שיצא מ"בעבור חופן דולרים" אבל מצד שני עדיין יזרוק אתכם ישר לתוך הסיטואציה המוכרת של קאובוי (גם בגילו המתקדם זה עדיין יהיה חייב להיות איסטווד), שרודף אחרי הזהב או אחרי הצדק.

האחראים לפסקול הזה הם צמד מוזיקאים יוונים, דמיטריס נאסיאוס (קוואזאמודו) וג'ורג' פוטיאדיס (בסמנט פריקס) העובדים תחת השם הקולקטיבי  Smokey Bandits(על שם הסרט עם ברט ריינולדס אולי?). שם שיותר מכל מעיד על כך שהצליל אותו השיגו באלבום הבכורה שלהם, הוא בדיוק הצליל שרצו להשיג: צלילי מערבון ספגטי עם כמה טוויסטים שהופכים אותו לבן ימינו.

אם השם לבדו לא זורק אתכם לקונוטציה של מדבר לוהט ואנשים על סוסים, אז ההשפעות שהשניים מציגים בעמוד המייספייס שלהם מיועדות בכדי לבשר לכם את מה שאתם עומדים לשמוע - השפעות מסרטי קאלט של קוונטין טרנטינו, גיא ריצ'י וכדומה. הצהרה הגורמת להרמת גבה ומשאירה אותך חשוף להנחתת לסת שאתה שומע את האלבום. כששמעתי את האלבום לא נזקקתי לשורה הזאת בעמוד המייספייס בכדי לעשות את הקישור בעצמי, זוהי פשוט האוסציאציה הראשונה שעלתה בי. משהו שבטעות לא נכנס לקיל ביל, בפוקס נשאר על רצפת העריכה המוזיקלית בממזרים חסרי כבוד. אם נשארו במאים שעושים היום סרטים שהם מערבונים בנשמתם, זהו טרנטינו וסמוקי בנדיטס סיפקו לו, פוטנציאלית, פסקול מושלם לסרט הבא.

שלא כמו במוזיקת מערבונים קלאסית, האלבום של סמוקי בנדיטס אינו מוגבל לסרף. למעשה, הוא מטפל מעט מאוד בסגנון הזה אבל נוגע במקומות אחרים ורבים. חצוצרות מקסיקניות הן הבולטות באלבום מעל לכל והן מובילות את הדרך לשאר המוזיקה. הדבר השני הבולט הוא מקצבי ברייק ביט, שנותנים לכל האלבום את הטוויסט שלו. קחו את כל מה שאמרתי לכם על ההרגשה בסרטים של טרנטינו ועכשיו תוסיפו קצת אסיד ותתחילו לרקוד. ברקע אפשר לשמוע צלילים שונים שמוחבאים כדי להמשיך את אווירת המערבון. רכיבות סוסים, כרכרות והדבר היחיד שהיה חסר לי כאן הוא שיכניסו ציטוט של ג'ון ווין באמצע, או אם כבר אז כמה מפניני החוכמה של טוקו מהטוב הרע והמכוער.

בסופו של דבר האלבום משרת את שתי המטרות שנאסיאוס ופוטיאדיס רצו להשיג. אלבום שיזרוק אתכם לפסקולים של סרטי הקאלט האהובים עליהם (אבל לא יגנוב באופן בוטה) ואלבום שיהיה כיף לזוז לצלילים המגוונים שלו. השילוב של השגת שתי מטרות אלו, הוא מה שהופך את האלבום לכל כך טוב עבורי.

תגובות

  • משהו בסט!!

    יופי של המלצה קיד.

    אליצור, 19-06-2010 03:43