אלבומים

Look at All the Love We Found: A Tribute to Sublime - 2005

נשמע כמו רוח נעורים

מאת טל מסר. 03-06-2010
Look at All the Love We Found: A Tribute to Sublime - 2005

בערך במקביל להתפתחות המינית, שסותמת את הגולל באופן חד וסופי על ההבדלים בין גבר לאישה, מתרחש בגיל הנעורים תהליך נוסף והוא: תהליך ההתפתחות המוזיקלית. תהליך זה, שברובו סמוי מן העין, באופן דומה מסווג ומקטלג את הבריות הצעירות (אולם ללא הבדלי מין) לכאלה וכאלה.

בימים בהם המוזיקה שבחרת לשמוע הייתה בעלת השלכות חברתיות מרחיקות לכת ולחמצן את השיער היה משהו שאשכרה שקלת לעשות, אני והחבר'ה נהגנו בשיטתיות מוסווית לקצר את יום הלימודים הארוך ולבלות את ימי הקיץ החמים ברביצה התפתחותית על הדשא. כנערי רוק רכים בשנים, ידענו כבר כל מה שצריך לדעת על המוזיקה הקונבנציונאלית שחלשה על חצר בית הספר ובעיקר ידענו מה אנחנו לא. ידענו שאנחנו לא מהמטאליסטים, שהפכו את השחור ובכן.. לשחור החדש. הגראנג'יסטים נראו תמיד דיכאוניים מידיי (מה שגורם לתהות אם קורט קוביין היה קם לתחייה באורך פלא, האם הם היו שמחים יותר או פחות?). הראסטפרים היו עסוקים כל היום בסגידה פגאנית לבוב מארלי וכאן נתחמה יריעת התעניינותם המוזיקלית. והפאנקיסטים... ובכן, היינו מתים להיות כמותם, העניין הוא שאם היינו כמותם, אז אולי היום היינו כבר מתים.

היינו צמאים למשהו חדש וכמהים להגדרה עצמית. רצינו מוזיקה שלא תיקח את עצמה יותר מידי ברצינות ועדיין תצליח לגעת במקומות הנכונים. מוזיקה אופטימית עם סוף טראגי. כזאת שתהיה מהירה אבל מרגשת. כזאת שבאה מהרחובות ולא גדלה בתנאי מעבדה. מוזיקה לא מתיימרת, נטולת פוזה ורוויות רוח נעורים.

את מאווינו מצאנו בסאבליים. מההאזנה הראשונה היה לי כבר ברור שמצאתי מקום. השילוב בין סקא, Pאנק, רגאיי, בלוז, היפ הופ ודאנס הול, יחד עם קולו הצרוד של הסולן בראדלי נואל, שבו אותי מיד והפכו כל אלבום שלהם לנכס צאן מתנגן בנופי מחוזות ילדותי. סאבליים בעבורי הייתה יותר ממוזיקה, היא ייצגה את הלך הרוח, הסגנון ודרך המחשבה שגדלתי עליהם ושלימים גדלו עליי. לכל אחד הרי יש להקה אחת מיוחדת, שלאורה נמדד כל הבא אחריה ולמרות העובדה שיש לה אלפי מעריצים ההרגשה היא, שהיא רק שלך. כזאת היא סאבליים בשבילי ועל כך אני גאה.

הלהקה פעלה בין השנים 1988-1996 בלונג ביץ'-קליפורניה והתפרקה עם מותו סולנה האגדי, שנפטר ממנת יתר של הרואין. כמעט עשור לאחר מכן יצא Look at all the love we found, אלבום מחווה מעולה שכולו גרסאות כיסויי מקוריות (לא בהכרח סתירה) לשירי הלהקה. מגוון אמנים מכל קצוות קשת הסגנונות המוזיקליים הצליחו להדגים כמה המוזיקה של סאבליים מתעלה הרבה מעבר לסיווגים ז'אנרים שבלונים ומצליחה להתאים עצמה בטבעיות לכל אחד מהם. No doubt, Jack Johnson, G. Love, Half Pint ועוד מגוון אמנים קליפורנים משנות ה-90 העליזות נותנים הרבה כבוד ללהקה, שלמרות זמנה הקצר עד כאב באור הזרקורים, הצליחה להשאיר חותם על כל אחד ואחד מהם.

אני אהיה הראשון להודות שבדרך כלל אלבומי מחווה כגון אלה נראים כמו ניסיון לחלוב פרה מתה ונוטים לכיוון מחזור סנטימנטלי מעיק של קלאסיקות חבוטות, אולם האלבום הזה באופן כללי אינו עושה עוול עם המקור וכולל בתוכו גם גרסאות כיסויי של הקלטות b-side שלא מימשו את מלוא הפוטנציאל בתצורתם המקורית וזכו בזכותו להפחת חיים מחודשת. לא צריך הרבה יותר מלהביט ברשימת האמנים המשתתפים בפרויקט ההנצחה כדי להבין שהאלבום כשמו, כולו נולד מתוך אהבה.   

תגובות

  • סאבליים היא אחת הלהקות הגדולות בהיסטוריה

    וזה אלבום מחווה מעולה.

    יבגני, 04-06-2010 02:02