אלבומים

Sonic Youth - Washing Machine - 1995

Sonic Youth

מאת אביעד טובי. 19-05-2007
Sonic Youth - Washing Machine - 1995

אין כמו לעשות כביסה. לקחת ערימה מצחינה של בדים מוכתמים ומיוזעים, לדחוף אותה למכשיר פלא שנראה כמו מנהרת הזמן, להוסיף אבקה, קצת מרכך, לעשות הוקוס-פוקוס ולהוציא החוצה בגדים וסדינים צחורים ונקיים, ללא רבב, כמו חדשים. תאמינו לי, צריך להמציא מכונות כביסה לבני-אדם.

אבל כביסה זה לא רק לנקות בגדים. למעשה זהו טקס רב-משמעות. הפעם הראשונה שכיבסתי לבד הייתה אשכרה רגע מכונן בחיי. אפילו יותר מאשר הבר-מצווה או הקב"ן. באותו רגע הבנתי מה זאת עצמאות אמיתית, מה זה להיות אדם חופשי. הבנתי שבחיים אף פעם לא באמת פותחים דף חדש, אלא רק עושים כביסה. ככה זה. אם אני יכול לכבס לעצמי, אוכל גם לטוס לירח אם רק ארצה. ואם תהיה שם מכונה.

כביסה היא גם סוג של תראפיה - להפריד את הלבנים מהצבעוניים, להפוך אינסייד-אאוט, לרוקן את הכיסים אחד-אחד. היא אפילו שומרת על קשר משפחתי - אני מוצא את עצמי יושב מרותק לתיאוריות של סבתא אודות היתרונות שיש למרככים כחולים לעומת לבנים ומתקשר לעתים קרובות יותר לאמא שלי כדי ללמוד על התאמת טמפרטורת מים לסוגי בדים שונים. בכלל, כביסה מקרבת בין אנשים. מי שמרבה לבקר במכבסות בשירות עצמי יודע שזהו ה-מקום לפיתוח זהות קהילתית ("מה, גם אתה בניקיטה? אז אנחנו ממש שכנים!"), להביע סולידאריות חברתית ("אחי, אפשר קצת אבקה? פשוט נגמר לי הכסף הקטן"), לפגוש אנשים מעניינים ("סטיבן ווילסון?! וואט, דונט יו הב א משין אט הום?") וכמובן להתחיל עם בחורות ("אז מההה? פעם ראשונה פה, אה? בואי, בואי אני אראה לך איך מפעילים. אני, יש לי כבר טאץ' מיוחד. זה שלך החוטיני הזה?"). פעם פגשתי שם תייר אמריקאי שבכל פעם שנורת ה- Bleach נדלקה הוא התחיל לצרוח את About a Girl.

כשחושבים על זה, מכבסות הן מקום נחמד גם כשאין בהן אף אחד. אפשר לנצל את הזמן כדי לקרוא ספרים, להאזין לאלבומים שלא הספקת או אפילו לערוך פגישות עבודה. לפעמים אני מביא לשם בירות וגרעינים, בוהה בכביסה המסתובבת ומריע בכל פעם שמתחילה סחיטה. זה מן קטע כזה של אנשים בלי טלוויזיה.

כנראה שגם להקת סוניק יות' הניו-יורקית הכירה לא מעט את המושגים "עדינה" ו"פושרת" ועוד הרבה לפניי ומשום כך הוציאה באוקטובר 1995 את אחד האלבומים האהובים עלי ביותר שלה, "Washing Machine". האלבום הזה משקף את שלהי התקופה שבה הלהקה הייתה בשיאה, גם האמנותי וגם התודעתי. תקופה שהחלה ב- 1988 עם האלבום "Daydream Nation" והסתיימה פחות או יותר כעשר שנים אחר-כך עם "A Thousand Leaves ".

Washing Machine הוא מהאלבומים האלה שאין בהם שירים משעממים. אם מתחילים להקשיב לו - מוכרחים לסיים. כל שיר סוחף, ולא משנה אם מדובר ב- Washing Machine ההזוי, Little Trouble Girl האפל (שבו שרה הבסיסטית של ה- Pixies, קים דיל, שקפצה לביקור באלבום) או Diamond Sea הארוך והפסיכדלי, שנשמע כאילו הוקלט אותו לאורך סשן אמיתי של מכונת כביסה במצב הרתחה. בכלל נדמה שהאלבום הזה נכתב כדי שיקשיבו לו במכבסה. לבהות במכונה המסתובבת ולהקשיב לו בפול ווליום - זה משהו שכל אחד חייב לנסות.

עוגיית מדלן:

קיץ 1996, ההופעה של סוניק יות' בסינרמה. הם הגיעו לכאן כחלק ממסע ההופעות שלהם בעקבות האלבום והלכתי כמעט מבלי להכיר אותם. לא ראיתי דבר כזה עד אז.

תגובות