אלבומים

הדג נחש - 6 - 2010

הדג נחש עוטפים לנו את האמת הפנימית שלהם בצלילים גרובים ומקפיצים

מאת גלית גרינר . 16-07-2010

תגיות: מחאה, הדג נחש, 2010, 6

 

 

את "הדג נחש" אני שומעת כבר שנים. החל מהצלילים הראשונים שכללו מסרים ישירים ללא כל פשרות ועד לאלבומים מאוחרים יותר, שלאט לאט הגישו לנו את המסרים בצורה מתוחכמת יותר, מאתגרת יותר ואפילו בועטת יותר. במהלך הדרך הארוכה שעברו חברי ההרכב, אני מגלה שכל אלבום שהם מוציאים מבטא הבנה פנימית ועמוקה יותר בנוגע לאיך להוציא את המעיים בצורה הטבעית ביותר, ללא מחסומים או כעס. פשוט להוציא את זה. אלבומם השישי, "6" הוא ללא ספק הפסגה מהבחינה הזו.

"הדג נחש" הוא הרכב שמאתגר את עצמו ונע קדימה כל הזמן, כשהוא תמיד מקפיד לא לשכוח את האמת שאיתה הוא התחיל. הם מצליחים להוכיח לי בכל פעם מחדש שכסף לא בהכרח מעוור עיני חכמים, שאפשר להיות חכם ומתוחכם ולשמור תמיד על האש הפנימית שהבעירה את כל העניין. תענוג צרוף.

 

 

יוסי פיין הגאון, מלווה את חברי ההרכב מתחילת דרכם. ביחד הם גורמים לנזילות בין הצלילים- מנגינת פסנתר, אל גיטרה חשמלית, אל מרחב ההיפ הופ, רגאיי, דאב, אל עבר ביטים אלקטרוניים עבים ורוטטים, כך שהכל יושב במקום והמילים מתחלקות על הקצב כאילו הן מרגישות שזוהי בדיוק הנקודה שבה הן צריכות להישמע.  

האלבום הנוכחי מחולק לשני חלקים, שלא עובר ביניהם קו גבול ברור, האחד בעברית והשני באנגלית. בשני החלקים יש ניסיון מתוחכם ומוצלח לעבור מעולם מוסיקאלי אחד לאחר, ולחקור עוד עולמות שיש בהם נשמה, Soul, Funk, Jazz, נגיעות של פסיכדליה ורוק, ולראשונה בישראל לטעמי- אפרוביט ישראלי כשר, מגניב, מפוצץ בגרוב ובעוצמה, מערבולת של חול.

שמעתי לא מעט תגובות על הבחירה של ההרכב לעבור להתחיל לבצע שירים באנגלית. אני לא אפרט אותן כאן ורק אגיד שאני אוהבת את זה, ואני חושבת שההרכב הגיע למקום מספיק בוגר והוכיח את עצמו פעם אחרי פעם. ישנה נקודה במסע מוסיקאלי מכל סוג בה המאזין צריך לקחת צעד לאחור, לתת אמון ולא לבחון כל צעד במסע. עליו להסתכל על המסע הכולל ולקבל את התהליך כפי שהוא. "הדג נחש" עשו דרך מספיק ארוכה, והגיע הרגע שנזרום עם הצד הנוסף שהם מציעים לנו.

 

 

בואו לא נשכח שהשירים בעברית באלבום עלו לדרגת מצוינות אחרת. מ"שיר נחמה" המפוצץ והנדיר ועד ל"אני מאמין" ו"לא מספיק", ול"סופר גרוב" בו משתתפים גם נבחרת גרובית מיוחד שעושה כבוד, ביניהם קותי, קרולינה ואלרן דקל. כך שאין טעם למתוח שרירים ולפחד שהם מתחילים לנטוש אותנו.  "הדג נחש" נשאר "הדג נחש", הוא פשוט מקפיד בכל פעם לספר לנו את האמת שלו על מצע של כל המורכבות המוסיקאלית שהוא מאמין בה.

 

 

תגובות

  • אלבום מעולה וביקורת מדויקת

    אופיר ב, 24-04-2010 13:12