אלבומים

השלושרים - השלושרים - 1969

האלבום שתופס לאסף בן קרת פינה ענקית בלב

מאת אסף בן-קרת. 19-04-2010
השלושרים - השלושרים - 1969

לרגל יום העצמאות ולתפארת מדינת ישראל, בחרתי לכתוב הפעם על אחד מהאלבומים הגדולים ביותר שנוצרו בישראל. השנה אלבום הבכורה של השלושרים חוגג 40 שנה. זהו אלבום חשוב, יש אף שיגידו פורץ דרך, אלבום מצוין, כזה שלא נס ליחו, שמצליח עדיין לרגש, נשמע ישן אך לא מיושן, חסר גיל, בעל הרבה מאוד השפעה, ואלבום שיש לו מקום ענק אצלי בלב.

סיפורנו מתחיל בסוף שנות השישים, כאשר בני אמדורסקי, מפיק מוזיקלי, חצי צמד הדודאים ושליש אחד משלישיית גשר הירקון, מחליט כי הגיע הזמן להקים הרכב בסגנון להקות הקצב שהיו כה פופלריות בחו"ל וזכו למעט עדנה במחוזותינו. לאחר גישושים וחיפושים הוא צירף את שלום חנוך, חייל משוחרר בוגר להקת הנח"ל. חנוך עבד איתו על "ירושלים של ברזל" של מאיר אריאל. חנוך הביא עימו את חנן יובל, ששירת עמו בלהקת הנח"ל ואף גדל איתו בקיבוץ משמרות. משמעות השם "שלושרים" - "שלושה שרים" וכן "קלושרים", קבצנים בצרפתית.

למרות שלא היה להם עדיין חזון משותף או מושג ברור מה הם רוצים להשיג וכיצד להגיע אל מטרה זו, העבודה המשותפת שלהם גררה סיבוב הופעות מצליח במספר מועדונים ברחבי הארץ. השמועה עברה מפה לאוזן, והשלושרים הפכה בין לילה לאחת הלהקות החמות ביותר בשטח. לקראת הפקת האלבום גויסו כמה מהאנשים המוכשרים ביותר בתעשייה לעבודה משותפת. יענקל'ה רוטבליט, יורם טהרלב, שמרית אור, יהונתן גפן וירון לונדון היו אמונים על המלים בעוד שעל הלחן לקחו את הפיקוד יאיר רוזנבלום, יונתן זראי, דני ליטני, נעמי שמר, דני סנדרסון וכמובן שלום חנוך בעצמו. העיבודים הונחו בידיו הנאמנות של מישה סגל. מישהו כבר אמר נבחרת חלומות??

גדולתו של "השלושרים", האלבום היחיד שהוציאה הלהקה במהלך השנה וחצי הקצרות בהן חיה, היא כי זהו האלבום עם הסאונד הנכון, שהגיע בעיתוי הנכון, סלל את המשך הדרך של כל אחד מהם ורבים שהלכו בעקבותיהם, והיה פסקול מושלם לתחילת שנות השבעים העליזות. השירה הקאנונית התחלפה בהמנונים אינטליגנטיים אך קלילים ואווריריים, תחושת השליחות הציונית הוחלפה בשירי אהבה וחול, הסאונד הפומפוזי הוחלף במלודיות פופ ורוק מתקתקות (אך לא קיטשיות) והגיטרות של חנוך אף בישרו את תחילת הפסיכדליה המקומית.

אני מאזין היום לאלבום הזה ותחושת אושר מציפה אותי כל פעם מחדש. חלק מהשירים הפכו קלאסיקות נצחיות, חלק מהם יהלומים שעדיין מחכים להתגלות. כל שיר הוא סיפור, אירוע העומד בפני עצמו בגאון. ההרמוניה ביניהם משולמת, האווירה נינוחה ומשוחררת, מעין אווירה של טוהר נעורים שקשה כל כך להשיג היום בתעשייה העייפה והמנוונת. יהיה קלישאתי לחלוטין להגיד ש"היום כבר לא עושים דברים כאלה", אך מעטים הם האלבומים אשר הצליחו להגדיר דור שלם ולהציב דוגמה לממשיכי הדרך. זהו אלבום שהציב רף גבוה בכל פרמטר מוזיקלי, שלימד דור שלם שאפשר גם אחרת, שלהיות צעיר אופנתי ועדכני לא בהכרח יהרוס את הנוער או יקים מהפיכה. אמנם האלבום הגיע בפיגור אפקטיבי אחרי מרבית העולם הנאור והמערבי, אך בישראל כמו בישראל, עדיף מאוחר מאשר אף פעם. אפילו העטיפה שעוצבה על ידי דוד טרטקובר נושאת בחובה את כל האלמנטים והצבעים של הפסיכדליה המאושרת.

מה יש כאן?? פאם פאטאל עם גינונים מעולם אחר ("מי מפחד מגברת לוין"), רומנטיקה מדבקת ("האוהבים את האביב", "לילי שלי", "לו הייתי פירט"), געגועים נכמרים ("איפה נטשה ופייר"), פסיכדליה מקומית ("בלדה לזבוב"), קודש וחול ("האיש אשר יביא את הבשורה", "אישה חסידה היתה", "מי אם לא אלוהים"), תהילה ("היושבת בשורה הראשונה"), שירת אלתרמן ("פגישה לאין קץ") ועוד אחרים וטובים. 

   

לא היו שום מריבות או מלחמות אגו בין חברי הלהקה, לא דווח מעולם על "חילוקי דעות אומנותיים", אך כאמור לאחר שנה וחצי פורקה החבילה. אלבום שני לא יצא להם מעולם, חמשת השירים שהספיקו להקליט יחדיו לפני שהלכו כל אחד לדרכו עשו את דרכם למהדורה המחודשת של הדיסק, שיצאה לפני מספר שנים בסדרת "בראשית" של הד ארצי. השלושרים מעולם לא התאחדו, אך זכו לנגן יחדיו בפעם האחרונה באחד מערבי השירה של הערוץ הראשון ב-1994. מספר חודשים לאחר מכן בני אמדורסקי הלך לעולמו.

תגובות