אלבומים

Dispatch - Silent Steeples - 2000

על פוייקה ורוקנרול

מאת טל מסר. 02-05-2010
Dispatch - Silent Steeples - 2000

לכל אחד יש איזה חבר או שניים שיודעים לנגן בגיטרה. כך, בזמנים ידועים מראש שההוויה הישראלית יודעת לספק לנו טוב-טוב, אנו מוצאים את עצמנו מפעם לפעם ישובים סביב מדורה לילית, שמולנו חבר אחוז גיטרה בוהה סביב בעיני כלבלב ושואל: "מה לנגן?". 

בדרך כלל זה נגמר "במכה אפורה" (או באיזושהי מכה אחרת). אבל ישנם רגעים ספורים, בהם השיר הנבחר מפתיע ותואם את האווירה. צלילי הגיטרה משתלבים עם הטבע, קהל היושבים משתתף והרמוניות מלאות צבע נזרקות אל שמי הלילה הריקים. רגעים אלו פתאום הופכים את ריטואל הפלמ"ח הנדוש, למנה גדושה של כיף צרוף וגורמים לך לחטוא לרגע במחשבה שאולי אתה נשמע יותר טוב ממה שחשבת.

עכשיו תארו לכם שהחבר הזה שלכם עם הגיטרה, שר ומנגן באופן מוצלח ביותר. עכשיו תכפילו אותו בשלוש ותתרגמו אותו לאנגלית. במחשבה שנייה פשוט תקפיצו דיסק של דיספאצ' למערכת ותלחצו על פליי.

סיפורם של דיספאצ' מתחיל עם שלושה חברים שנפגשו ב-1996 כאשר למדו יחד בקולג' בוורמונט (אם מה שעושים בקולג' זה ללמוד בכלל). הטריו ככל הנראה לקחו חלק במשהו שדומה לטקס השירה המתואר לעיל. בניגוד אליכם, הם אשכרה נשמעו טוב, אז הם החליטו להוציא אלבום אינדי.

השמועות על השלישה האזוטרית עברו מפה לאוזן במסדרונות האוניברסיטאות ועשו דרכן לאורך החוף המזרחי כולו. וכך, שלושת החברים שלפני רגע סתם ניגנו יחד בשביל הכיף הפכו בעל כורחם לכוכבי רוק. למרות ההצלחה המסחררת, נראה שהחברים מעולם לא חיפשו אחר התהילה. ובשנת 2003 הכריזו על פירוקם וקבעו הופעת פרידה בה נכחו 110,000(!) מעריצים. 

הצליל משלב פולק, סופט רוק, ורגאיי ומורכב משלוש גיטרות אקוסטיות, תופי בונגו, חליל ושלושה חברים שקולותיהם משתלבים יחד בשלמות מחוספסת. א-קפלה הרמונית בשלושה קולות היא תמצית הווייתה של הלהקה והיא גם הבסיס לאלבום האקוסטי המעולה Silent Steeples.

הבעיה היחידה שלי עם דיספאצ' היא שהם פשוט כאלה ילדים טובים שזה טיפה מחליא. חלק מהטקסטים מצוינים ועם זאת לא תשמעו גסות או מילה חסרת טעם אחת בין מילות השירים. הקשבה ממושכת למוזיקה שלהם איך להגדיר את זה... פשוט גורמת לך לרצות להיות בן אדם טוב יותר. לפסיק לעשן, לבקר יותר את סבתא וכאלה. זה לא רע אבל זה לא לגמרי רוקנרול.

ולמרות ראיית השחורות בכל דבר טוב ממנה אני סובל אסייג ואומר, שאין כמו אלבום של דיספאצ' כדי להעביר נסיעה נופית ממושכת, כדי לנדוד במחשבות יחד עם ההרמוניות תחת איזה עץ, או סתם כדי להחליף את החבר הזה שלכם שעוד מעט יתחיל לנגן שלמה ארצי.    

 

תגובות