אלבומים

Flevans - The 28th Devil - 2009

יש יתרונות בפרפקציוניזם, בייחוד שזה מגיע לאלבומי רמיקסים

מאת אופיר בלום. 31-03-2010
Flevans  - The 28th Devil  - 2009

פרפקציוניסט על פי ההגדרה הפסיכולוגית שלו הוא אדם בעל הרצון או הצורך להיות חסר פגמים. יש כאלה המבדילים בין חתירה למצוינות כפרפקציוניזם לחתירה לשלמות כפרפקציוניזם. היות והאלבום האחרון של פלבנס, The 28th Devil, הוא כולו רמיקס לאלבומו הקודם שלו,  27 Devils ,(שהיה...) ובכן, מצוין בעיני, לא נותר לי אלא להסיק שהמפיק הבריטי ניסה להשיג כאן שלמות. לפרפקציוניזם יש כמובן את הצדדים השליליים שלו כמו חוסר סיפוק תמידי או עצלנות מתוך המחשבה כי לעולם לא תשיג את השלמות שאתה מחפש, אבל היות והתוצאה שלפנינו היא אלבום רמיקסים קרוב למושלם אני אשאיר את הדיאגנוזה שלי בצד ופשוט אהנה, אם לא אכפת לכם.

כבר באלבומים שקדמו לשד ה-28 יכולתי לשמוע שמדובר באמן שצריך לשם עליו את העין והאוזן. כיאה לדי.ג'ייז אחרים החתומים בלייבל Tru Thoughts, גם פלבנס משחק במוזיקה שלו עם סגנונות של ברייקביט, סול, בלוז, טריפ-הופ ופ'אנק. עד כאן עדיין לא מדובר במשהו מיוחד בהכרח. היום, אם אתה לא משלב חמישה סגנונות במוזיקה שלך אל תתקרב בכלל לאוזן שלי. סתם, תתקרב, אבל אל תתפלא אם אני לא אפול.

אז מה גרם לפלבנס להיות הדבר הטוב ביותר ששמעתי לאחרונה? כמו תמיד, הסוד הוא לא במרכיבים שתיארתי, אלא בבישול. והאלבומים שפלבנס מבשל מאופיינים במינונים מדויקים, חשיבה על כל האלבום ולא רק על הרצועה הבודדת והתוצאה היא אלבומים שהם מקשה אחת ומלאה מתחילתה ועד סופה. רק תגיש לקהל הוא יהיה על הרגליים. עצם העובדה שאלבום הרמיקסים הזה הפך לאהוב עלי יותר מהאלבום שממנו חודשו רוב השירים היא מדהימה. תחשבו על זה, ברגע שאתה שומע שיר שאתה אוהב, מה הסיכויים שתאהב באותה מידה ואף יותר מקאבר או רמיקס לאותו שיר? זה לא קורה הרבה, לא מבחינתי. פלבנס נעזר כאן בכמה מחבריו ללייבל ולסגנון והתוצאה היא שבלא מעט מהמקרים הרמיקס עדיף על המקור ואלבום הרמיקסים בכללי עוקף את האלבום שהוא מיקסס.

המינונים המדוייקים שהזכרתי קודם הם אלו שהופכים את אלבום הרמיקיסים הזה לכל כך מרתק עבורי. פלבנס לא הופך את היצירות על ראשן, אלא שינה אלמנט מובהק שנמצא בהן. התוצאה: אתה לא נרתע מקטע חדש לגמרי ובו זמנית מעריך את השינוי והחדשנות בקטע שלמדת להכיר. את All To Play For, הקטע בו משתתפת שונה פוסטר (זמרת דיי קבועה באלבומים של פלבנס) אהבתי עוד בגרסא הראשונה, שהייתה רגועה ומענגת. הרמיקס שלה באלבום מוסיף לשיר המקסים מקצב תופים ומשומקום הקטע מקבל אווירת טריפ-הופ וקולה של שונה נהיה לפתע דומה מאוד לקול של בת' גיבונס מפורטיסהד, וזאת חתיכת מחמאה.

דוגמא נוספת אפשר לראות בשיר Hold On בו מתארחת שרה סקוט. השיר זוכה ללא פחות משלושה רמיקסים באלבום כאשר הראשון, עושה את הכיוון ההפוך מהשיר שתארתי קודם, קרי מוריד את מקצב התופים ומשאיר אותנו עם גרסאת ג'אז רגועה ומגניבה, גרסא נוספת זורקת את השיר למחוזות האוס עם השפעות דרום אמריקאיות ואילו הגרסא השלישית מפשטת את המקצב ומעבירה אותו למחוזות שהן מעט יותר דאנסול. שלושה גרסאות לאותו שיר הוא משהו שנשמע מוגזם, ויש בכך מן האמת, אבל כל עוד כל גרסא לא נשמעת זהה לקודמתה ואתה לא מרגיש כאילו אתה שומע דברים בלופ, אין בכך שום דבר רע לטעמי.

לסיכום, הפילוסופיה שכל מה שאתה עושה כדאי, אפשר ורצוי לעשות יותר טוב נשמעת מאוד יומרנית ובלא מעט מקרים היא באמת כזאת. אבל כאן היא פשוט עובדת כמו טכניקה משומנת - לקחת חומר קיים ולשנות את המבנה שלו בצורה טובה ומתלכדת עם הרצון לשפר את החומר הקיים. ההתלכדות הזאת יוצרת אלבום רמיקסים מעולה עד כדי כך ששקלתי לכתוב גרסא נוספת של הבקורת הזאת, הפרפקציוניזם הזה מדבק.

תגובות