אלבומים

The Late Great Daniel Johnston: Discovered Covered - 2004

מחווה מופתית לאחד מגיבורי האלטרנטיב בניצוחו של מארק לינקוס

מאת גונן שטיינברג. 19-03-2010
The Late Great Daniel Johnston: Discovered Covered - 2004

מותו של מארק לינקוס, Sparklehorse A.K.A הכה בי חזק. בעצם זה הכה חזק כמעט בכל מי שנחשף אפילו במעט למוזיקה אלטרנטיבית. לינקוס הרי היה אחד מאותם אמנים שדרכם עושים את המעבר. הוא הדריך כל כך הרבה, ואני אחד מהם, דרך שערי הכניסה של האלטרנטיב. לכן בשבוע האחרון מצאתי את עצמי לא רק שומע בריפיט את כל האלבומים שלו, אלא גם חופר קצת יותר אודות המפעל ששמו Sparklehorse.

לינקוס, פרט להיותו מוזיקאי ומפיק של אלבומיו שלו, הפיק גם מספר אלבומים של שותפים מוזיקליים. דניאל ג'ונסטון כחבר וכהשראה להיות אחד מהם. אבל לינקוס כנראה הרגיש שזה לא מספיק. חייבים לתת לעולם יותר מדניאל ג'ונסטון. אז נכון שלג'ונסטון כבר יש 8000 אלבומים ועוד 9000 קלטות מחתרתיות ועוד 1200 אלבומי מחווה שונים, אבל לינקוס הרגיש צורך עז ליצור אלבום מחווה שהוא יהיה רשום עליו. אלבום שיראה עד כמה הוא באמת מעריך ומעריץ את היכולות המוזיקליות והליריות של היצור הביופולרי הפלאי הזה שלא מפסיק לשפוך על העולם את היצירתיות שלו מכל עבר - דניאל ג'ונסטון.

אז מה המתכון שלינקוס השתמש בו? ראשית, כדי שזו תהיה מחווה ראויה צריך קודם להרוג את דניאל ג'ונסטון שעדיין בין החיים, כי הרי מה זו מחווה לאדם חי? אז אפשר להרוג אותו דרך השם של המחווה - "דניאל ג'ונסטון הגדול המנוח" נשמע כמו דרך נהדרת למות. שנית, לאסוף את מיטב האמנים האלטרנטיביים כגון: Eels, Bright Eyes, TV On The Radio, Death Cab For Cutie, Beck, Tom Waits, Mercury Rev עוד הרבה אחרים, וכמובן Sparklehorse עצמו, ולתת לכל אחד לבצע גרסה משלו לשיר של ג'ונסטון. התוצאה לא פחות ממופתית.

לאלו שלא שמעו אף פעם על ג'ונסטון, מדובר במוזיקאי שיוצר כבר כמעט 30 שנה מצד אחד, הדבר שכל כך מיוחד בו  זוהי האסתטיקה של המוזיקה שלו - צורת ההגשה הווקאלית וסגנון הנגינה על הכלים - נשמעת אינפנטילית על סף הפארודית, אבל הטקסטים שלו מוגשים בעושר מילולי וקונוטטיבי מדהים. אותו שילוב הוא שמושך את כל המוזיקאים הרבים שמוזכרים לעיל, ועוד הרבה אחרים, להעריך את האדם ולקפוץ על כל הזדמנות בה שמם יופיע ליד שמו. לפעמים אני מרגיש כי הוא הפך למיתוס כל כך גדול שאולי אמנים מכריזים על אהדתם אליו רק בכדי להיות חלק מהמועדון, ולא מתוך חיבה אמיתית למוזיקה שלו, אבל אולי זה רק אני.

הביצועים באלבום נשמעים מופקים, מדוייקים, גם מבחינה הרמונית וגם קצבית. כל הרכב/אמן דאג כמובן גם להכניס את הטוויסט שלו לתוך כל שיר. אבל השאלה המרכזית שנשאלת היא: האם לא מדובר בחטא? הרי בחוסר ההידוק, בזיופים הווקאליים והריתמיים, שם מונח הקסם האמיתי של ג'ונסטון. תשובתי היא שאמנם שם טמון קסמו, אבל כאשר אנחנו מקבלים אסתטיקה פחות מרתיעה ויותר נגישה, פחות מערערת ויותר מזמינה, פתאום לתוכן, למילים המדהימות יש מקום לחלחל כראוי. המחווה הזו בהחלט יכולה לתרום לקהלים שנרתעו או לא שמעו עליו ללמוד להעריך ולהוקיר את ג'ונסטון, רוב הסיכויים שאפילו יותר מאלבום של ג'ונסטון עצמו.

יש שיגידו כי ג'ונסטון מיועד להישאר איפה שרקמעט יוכלו באמת להוקיר אותו ולהכיל אותו, וכי ביצועים מופקים של השירים שלו הינם בגדר הזנייה של האמן. אני לעומת זאת, רואה במחווה הזו כעוד הפקה מושקעת, מחושבת ושובה לב של אדון לינקוס ז"ל, שנתנה לי להכיר עוד עולם מוזיקלי מדהים. שוב תודה מארק.

תגובות

  • אולי תפניק באיזה לינק

    ותודה רבה על ההמלצה

    שרהג'ונס, 20-03-2010 12:25