אלבומים

Rancid - Life Wont Wait - 1998

באס ליין רצחני ושני גרונות מלאי חלודה

מאת טל מסר. 17-06-2010
Rancid - Life Wont Wait - 1998

השנה היא 1998. Rancid, אחת מאבני היסוד של רוח תחיית הפאנק בשנות ה-90, מוציאה אלבום אלים, מחוספס וכיפי מאין כמוהו. תוך כדי פריסת משנתם הפוליטית (שמאל רדיקלי/ ניהיליסטי אם תהיתם), הלהקה האמריקאית הכי אנגלית שיש, אם במתכוון ואם מבלי משים, משחררת אלבום שכולו מחווה גדולה לסנדקי הפאנק משנות ה-70, הקלאש.

 

אמנם שמם של התותחים מבריקסטון לא מאוזכר במפורש, אך רוחם מהלכת על פני האלבום כולו. טים ארמסטרונג, סולנה הדומיננטי של הלהקה, נותן בראש כהרגלו בקודש עם קול רווי עשן סיגריות ובעיית הגייה שלא הייתם מאחלים לילדכם (אגב, גם בעיות כבד). הגיטריסט לארס פרדריקסן תורם את חלקו ונותן אף הוא את קולו למרבית השירים באלבום. צרפו לכך הופעות אורח של ה,Specials- Hepact ודיקי באראט מהMighty Mighty Bosstones- ותקבלו אלבום פאנק מלא במחוות לסקא בריטי משנות השבעים. Rancid  (מאנגלית: חלודה)  מצדיקים באלבום זה יותר מכל האחרים את שמם. אין דרך להסביר זאת, אבל כשהחבר'ה האלו שרים נדמה כאילו עצם הפעולה מכאיבה להם. התוצאה היא פאנק כבד, מרושל במתכוון, עם באס ליין רצחני ושני גרונות מלאי חלודה.

 

Rancid הם עדות כמעט יחידה לאיך פאנק אמיתי היה אמור להיראות. קעקועים, בעיות שתייה, כרבולות על הראש וביקורת חדה ונוקבת. ישנם הרבה אנשים שמביעים אנטגוניזם לז'אנר כולו בעקבות ניסיון מר עם להקות פופ פאנק מודרנית שמורכבות משלושה ילדים שמנגנים שלושה אקורדים שבקושי עומדים בקצב של עצמם. זהו לא המצב אצל  Rancid. הלהקה מצליחה להביא אל פני השטח את רוח הרוק'נרול הבועטת באמצעות שילוב אלמנטים מגניבים אל תוך הפאנק וטקסטים פשוטים ואמיתיים.

 

Life Won't Wait לא זכה בזמנו להצלחה מסחררת אשר זכה לו אלבומם הקודם, And Out Come the Wolfs. אולי ניתן לייחס זאת לעובדה כי האלבום טיפה ארוך מידי ולא כל רגע בו הוא רגע שיא. ובכל זאת זהו אלבום אשר יקנה את מקומו בקלות כפנינת חמד אצל אוהבי הפאנק/סקא הישן. 

 

 

תגובות