אלבומים

The Prodigy – Experience – 1992

מה שלא בא דרך הראש יבוא דרך הרגליים

מאת גל בלטמן. 09-03-2010
The Prodigy – Experience – 1992

 בסביבות כיתה ו' או ז' הילד/נער התל אביבי הממוצע מתחיל לגלות את העולם (או לפחות ככה זה היה כשאני הייתי בגיל הזה). אתה מתחיל להתחיל עם בנות, מתחיל לצאת למסיבות ויחד עם שני אלה אתה מגלה שיש מוזיקה מעבר לדברים שבדרך כלל מושמעים בבית ומתחיל לפתח את הטעם שלך בנושא. כך קרה ובתקופה המדוברת אצלי, הפרודיג'י היו הדבר הכי חם שיש (יחד עם Nighttrain של Kadoc, אבל לא כל כך בא לי להזכיר דברים שאני לא גאה בהם, אז לא נרחיב על זה מעבר).

הפרודיג'י הוקמו באנגליה בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת על ידי ליאם האוולט. האוולט, המוח מאחורי ההרכב, צירף לצורך ההופעה הראשונה את הרקדן/זמר קית' פלינט והרקדן לירוי ת'ורנהיל ויותר מאוחר צורף גם מקסים ריאליטי כ-MC/רקדן. האלבום היינו הראשון של ההרכב ומסמל, לדעתי, את השיא של סגנון הרייב במוזיקה. זה פשוט אלבום קליט, דבר שאומר משהו על ההפקה שלו, וכמעט כל קטע הוא להיט פוטנציאלי. צירוף הפרטים האלו הוא הדבר שכנראה גרם לו להיות להיט מועדונים כל כך גדול שאפילו במסיבות לילדים בגיל בר-מצווה הוא הגיע. כמובן שזה שהוא הושמע גם במסיבות כיתה לא הופך אותו לאלבום רע אלא פשוט ללהיט וזאת מתוך הקליטות שלו. כהוכחה לכך הם הסיפורים הרבים והטובים ששמעתי מההופעה של הלהקה ב-1997 ועל הטיח שהיה לאנשים על הראש מרוב באסים אחריה.

כמו שכתבתי, האלבום משופע בלהיטי מסיבות היסטריים כמו Fire (Sunrise Version, שלווה בקליפ באנימציית מחשב פוליגונית בשיא הטכנולוגיה של אז. צריך להזכיר גם את  Your Love, Ruff in the Jungle Bizness, Charly ו- Music Reach שיצאו כסינגלים והביטים המרכזיים בהם עדיין גורמים לי לחייך. אבל חשוב, וכנראה גם מוכר מכולם, הוא Out of Space. הקטע שמשלב סימפול מ- I Chase The Devil של מקס רומאו מהאלבום War Ina Babylon מ-1976 יחד עם Critical Beatdown של Ultamagnetic MCs ההרכב הראשון של קול קית'. הקטע הזה עדיין נחשב למרים מסיבות אצל הרבה תקליטנים וגם אני תמיד מחפש למה אפשר לחבר אותו. בתור הערת צד, אחד הזיכרונות שלי בתור ילד הוא שלקח לי הרבה זמן להבין מה הם שרים שם ורק עקב תקלה בדיסקמן בדרך לאילת שגרמה לפיץ' לרדת הבנתי בדיוק מה הולך שם.

בכותרת המשנה כתבתי ש"מה שלא בא דרך הראש יבוא דרך הרגליים" והביקורת הזאת באה להראות בדיוק את זה. בתור ילד לא הבנתי הרבה אבל האלבום הזה הוא אחד הראשונים שנקלטו אצלי בחוויה הזאת שנקראת מוזיקה. האלבום נקלט לאו דווקא בגלל שהבנתי מה הולך בטעם העולמי או בטכניקות הפקה או תיקלוט, אלא רק דרך ריקוד לצלילי הביטים שהוא הכיל. רק אחרי הרבה זמן שקצת פיתחתי טעם, ואפילו גם מעט ידע מוגבל, התחלתי להבין מאיפה באה הסימפטיה שלי לאלבום ואת ההפניות של האוולט לאושיות טכנו, ברייק ביט ודראם אנ' בייס (אך לא רק) כמו SL2, קארל קוקס, מובי ואפקס טווין. לאט לאט מצאתי את הסימפולים והרפרנטים התרבותיים שמהם נבנו הקטעים ומצאתי עומק באלבום שהרבה אנשים תופסים כחסר עומק או אולי קיצ'י, אך גם אם נשאר בתפיסה רדודה ולא נכנס לניתוחים אין ספק שהאלבום נהדר וקיים בו פוטנציאל הרקדה גם עכשיו, כמעט 20 שנים לאחר שיצא.

תגובות

  • לא מאמינה

    שהיה לך אומץ לשים קליפ של Nighttrain :) אבל כל ההמלצה הזאת מהולה בטונות נוסטלגיה שגורמות לי לחייך - אהבתי. מאוד.

    הררי, 09-03-2010 17:32

  • את גם עושה לי לחייך

    אהבתי. מאוד ;-)

    בלטמן, 10-03-2010 00:34