אלבומים

Stereophonics - You Gotta Go There To Come Back - 2003

לפעמים צריך ללכת לשם כדי לחזור

מאת עמי פרידמן. 05-03-2010
Stereophonics -  You Gotta Go There To Come Back - 2003

לכמה רגעים בתחילת העשור הקודם היה נדמה שסטריאופוניקס הולכים לעשות את זה. החבר'ה מווילס שהגיחו לאוויר העולם כחלק מגל הפוסט בריט- פופ (אתם יודעים, כל להקה בריטית שצצה מ-97' ואילך ופספסה את הרכבת בשנה-שנתיים) נחשבו בשנותיהם הראשונות להרכב חמוד ולא יותר, מסוג ההרכבים האלה שממקסמים את שלושת האקורדים שלהם לכדי להיט גיטרות חביב של שלוש וחצי דקות, מלווה בקליפ משעשע. שני האלבומים הראשונים שלהם, קטנים וחמודים ככל שיהיו, לא לקחו אותם מעבר להשוואה הבלתי נמנעת לשכנה הוולשית - המאניק סטריט פריצ'רז, דמיון בעיקר גיאוגרפי, יש לציין.

סטריאופוניקס של השנים הראשונות נורא רצו להיות כמו בת דודתם המוצלחת - אואזיס. אתם יודעים, הכוסית שמכסה על אינטליגנציה בחוכמת רחוב וחוצפה ומותירה אחריה אבק כוכבים וגברים מריירים לכל מקום שתלך. בפועל, הם זכו להיות הבחורה הקטנה עם החיוך המקסים והגומות, זו שאפילו יודעת להצחיק, שנורא כיף לראות איתה סרט וגם להתמזמז איתה פה ושם. איך נקרא לזה? נו, ידידה. או יזיזה. כי בחורות מצחיקות זה יפה ואפילו נדיר, אבל בקראנץ' טיים אתה יודע עם מי תרצה ללכת הביתה בסופו של הערב.

בשנת 2001 הם שחררו אלבום שלישי בשם J.E.E.P, מעין יומן מסע (אנא נסו להימנע מהאימאג' של אביב גפן שקופץ לכם בראש עכשיו. תודה.) ברחבי ארצות הברית, שהחליף את הדיסטורשן בפולק מהורהר יותר והיטיב לתאר מציאות של חבורת נערים שהתהילה שולפת אותם מהחיים בעירית אקווריום מוקפת הרים ולוקחת אותם לסיבוב ברחבי ארץ האפשרויות. ניצנים של מה שאוהבים להגדיר כ"התבגרות". שנתיים אחר כך זה קרה באמת: יוני 2003 ראה את יציאתו של You Gotta Go There To Come Back, אלבום שהמילה "ממכר" לא תעשה חסד עם שעות ההאזנה שהקדשתי לו בארבע השנים שאחרי צאתו. מה לא היה שם? בלוז מחשמל, רוקנ'רול סבנטיז מלוכלך וטהור, מנות מדויקות של גלאם, סול בלוז ומחשמלו  ואפילו צ'יל אאוט ואלקטרוניקה. רגע השיא של כל העסק הגיע בדמות Since I told You It's Over, בלדה אקוסטית מצמררת קורעת עור-תוף הודות לקולו המחוספס של קלי ג'ונס. "אז תסתכלי עלי עכשיו, מאז שאמרתי לך שזה נגמר. לך יש חור בלב, אני מצאתי תלתן ארבע ראשי" הוא צורח שם בהטחת אמת בלתי מתפשרת, האנתיזה המוחלטת לשירי פרידה קלאסיים.  

ליצירת המופת הזו, כן, אני מרשה לעצמי להשתמש במילה הזו, היו מעט מאוד מאזינים ותומכים: המבקרים הבריטים בחרו לעלוב באלבום והלמו בו באגרופי ביקורת והאשמות יומרנות, כאילו לא היה מדובר בקפיצת המדרגה הגדולה ביותר שקלי ג'ונס וחבריו עשו מאז ימיהם הראשונים כלהקת דאחקות חביבה. במחי אלבום אחד, סטריאופוניקס הפכו ממתאבן חימום לא משמעותי במיוחד - לדבר האמיתי. זה היה מאתגר, זה נטף כריזמה וסקס אפיל, וזה המשיך איתם קצת אחרת גם לאלבום שיצא שנתיים מאוחר יותר, שהכיל בעיקר המון גיטרות, להיט אלמותי אחד והמון דימויים מסרטים.  אז למה אני מתפייט כאן בערגה על שני אלבומים מעולים שיצאו לפני חמש ושבע שנים? אולי כי האלבום החדש שלהם פשוט לא נותן לי אפשרות אחרת. לפעמים צריך ללכת לשם כדי לחזור.

תגובות

  • אלבום מעניין.יש כאן שירים מעולים!

    אסף, 09-03-2010 17:58

  • אלבום מעולה !

    היחיד שלהם שבאמת שווה לקנות.

    גד, 11-03-2010 17:26