אלבומים

Elephant Stone - The Seven Seas - 2009

רוק קנדי מחופש לצלילים הודיים. שילוב בין מזרח למערב מעולם לא נשמע קומוניקטיבי כל כך

מאת עדי הררי. 02-03-2010
Elephant Stone - The Seven Seas - 2009

יחסי עם ההורדות הישירות עלו על שרטון. זה כבר כמה חודשים שאני בתסכול עמוק מהחיים הוירטואליים שלי, באמת, חיי אינם חיים. שמעתי על פתרון קסמים שב-30 שקלים ניתן להוריד מוזיקה באופן חופשי , פלוס ניקויי ייסוריי המצפון על גניבת המוזיקה מאמנים אבל...המממ לא. זה לא עניין של עקרון, או קמצנות, זה כנראה עניין של עצלות גרידא ואימא, והעולם הקפיטליסטי, תמיד לימדו אותי שעל עצלות משלמים, בעקיפין. על כן, כל בלוג שאני מוצאת שמאפשר למשתמשים חופשיים להוריד ללא הגבלה, אני מורידה ללא הבחנה: יש לי, אין לי, מכירה, לא מכירה, אלקטרו-הארד-קור מיוגוסלביה ועד בוי ג'ורג', זה ממש לא משנה - העיקר עובד. ככה נתקעתי עם 576 קבצים שעוד לא פתחתי, את חלקם אני לא בטוחה שאני רוצה. והנה בתוך ערימה של שחת, מצאתי מחט. או יותר נכון, סוג של אבן יקרה.

Elephant Stone זה שיר של ה- Stone Roses, נכון, אבל לא רלוונטי. ה- Elephant Stone הם להקה קנדית ממונטריאול. היוצר המרכזי שלהם, רישי דיר, משתייך במקור ללהקה קנדית אחרת, The High Dials, ומאחוריו רפרטואר של שלושה אלבומים וכמה EP's. במהלך הקריירה שלו החליט דיר לחקור מוזיקה הודית ועירובים בינה לבין מוזיקה מערבית. יפה. מעניין באיזה שלב הוא כתב ג'ורג' הריסון בגוגל והבין שעשו את זה 50 שנה לפניו. עדיין, נשמע לי מסקרן.

הכלי המרכזי של ה- Elephant Stone הוא סיטאר. עם המון חן, הם משלבים בין מקצבי רוק וגיטרות למורכבות ולמסתורין שהכלי הזה יכול להעניק. בתחילת האלבום הם נשמעים לי בוסריים, רוק שלא מאפיין מוזיקאי שמאחוריו שלושה אלבומים, משהו צעיר יותר, סאונד של להקות קולג'. אפילו את הגיטרות הראשונות של REM, צליל ילדותי, מצאתי מרחפות שם. אך לאט לאט זה נבנה, ובשיר הרביעי, The Seven Seas, הגוון הייחודי סוף סוף מקבל ביטוי משמעותי. הסיטאר נכנס לפרונט והגיטרות מקבלות נינוח קליל של קארי, השילוב בינהם פשוט נשמע מצויין ביחד. השיא של האלבום מבחינתי, הוא  קטע של 7 דקות, בדיוק באמצע האלבום -  The Straight Line. מקצבים משוגעים של מערב פרוע, מנוגנים על סיטאר -  רימייק של בוליווד לסרטים של קלינט איסטווד. בדוק.

ה- Elephant Stone לא נשמעים כמו משהו שזורק אותך למיין באזר במרכז דלהי, אלא יותר למסעדה הודית שכונתית קטנה בלונדון. העירוב הנכון בין רוק טוב לצלילים אוריינטליים בדיוק במידה הנכונה, קלים לעיכול, יוצרים אלבום מסקרן ומפתיע. מזרח ומערב מעולם לא נשמעו לי כל כך קומוניקטיביים.

לא מצאתי קטע וידיאו שממחיש את הסיטאר אז תקשיבו לזה ב - myspace של הלהקה וקבלו טעימה משיר אחר באלבום:

 

תגובות