אלבומים

The Atomic Fireballs – Tourch This Place - 1999

פצצת אטום, גרסאת הסווינג

מאת אופיר בלום. 16-02-2010
The Atomic Fireballs – Tourch This Place - 1999

ג'ון באנקלי, מנהיג האטומיק פיירבולס, לא רצה להשאיר לכם סיכוי להנצל. האלבום השני (ונכון לכתיבת שורות אלו ולמיטב ידיעתי - האחרון) של הפיירבולס נפתח בבום, שבאנקלי מזהיר את כולנו מהאיש בעל הכישוף. לאחר שמיעה של האלבום אפשר להבין שהאיש בעל הכישוף זה הוא עצמו ושאר חברי הלהקה הם השוליות. ביחד הם רוקחים אלבום מטורף שמתחילתו ועד סופו יגרום לכם רק לזוז עם הסווינג בטירוף, בלי הרבה שניות של מעצורים, עד שישרף המקום.

עוד באלבום הקודם שלהם נתפסו הפיירבולס כהרכב שאוהב לעשות רטרו סווינג. אבל באלבום הזה הרמה עלתה, העוצמה גבהה והתוצאה היא אלבום שיגע בלב כל מי שרואה את עצמו כשייך למועדונים האפלוליים של ארה"ב בשנות ה - 20, לבוש במקטורן, עניבה, כובע תואם ורוקד עד שהרגליים גמורות כמו החתול הכי מגניב שאתה רוצה להיות.

הפיירבולס הם הרכב סווינג בצורה המוכרת והקלאסית שלו - חצוצרה, טרומבון וסקסופון שיעיפו אותך לאוויר לפני שינחתו אותך לרצפה, תופים שיהלמו בך במשך כל האלבום ופסנתר שמתפקד על תקן הרוטב שמעל כל הסאונד המקפיץ. על הכל מנצח הקול העוצמתי של ג'ון באנקלי. הוא נותן לקטעים העוצמתיים יותר באלבום את תוספת של מגניבות והשירים השקטים יותר, Lover Lies למשל, זוכים בעזרתו למגע צרוד ומלטף אבל עוצמתי לא פחות.

הכלים האינסטרומנטלים הם אומנם חלקים בלתי נפרדים מהז'אנר, אבל הם לוקחים צעד אחורה לטובת השירה של באנקלי וזה אולי החיסרון המינורי של האלבום: ויתור על קטעי סולו אינסטרומנטלים לטובת שירת הסולן. באנקלי אומנם מצדיק את ההתמקדות בו באלבום בעזרת יכולות מרשימות אבל עדיין, היו חסרים לי כאן סולו סקסופון משוגע או תופים שיוצאים מכלל שליטה. קטעים אלו יכלו רק להוסיף לאלבום מוצלח ומפוצץ.

תגובות