אלבומים

The Black Keys – Rubber Factory - 2004

אמצע-מערב ארה"ב, 30 שנה אחורה

מאת עדי הררי. 05-02-2010
The Black Keys – Rubber Factory - 2004

ה - Black Keys  נשמעים כמו מיליון דברים אחרים. שואבים השראה מבלוז ישן, חדש, הנדריקס, טיפה סטונס, טיפה ביץ' בויז ואולי עוד כמה טיפות מסוגים שונים. הם עושים רוק גיטרות כבד ולא מתפשר, אשר מכוון בדיוק למרכז החזה. מבלי להשתמש בגיטרה בס, הם מצליחים להפיל את לב המאזין נמוך למטה ולפנות את המקום הראוי לאותה מוזיקה אמריקאית ישנה. אותו צליל בניחוח מערב פרוע ישן, מהווה כבר למעלה משנה את סכין הגילוף שלי בחיפוש אחר מוזיקה חדשה. מצליח לחדד לי בדיוק איך אני אוהבת את הגיטרות שלי מוגשות ולאיזה מחוזות הן מצליחות לבעוט אותי.

מדובר בצמד מהמידווסט של ארה"ב. שני גברים שנראים כמו שני נערים מגה-חננות מהכיתה המקבילה, שלא משחררים מחולצות מלחמת הכוכבים שלהם גם 30 שנה אחרי. את עמדת התופים מאייש פטריק קארני ואת תפקיד הגיטריסט ממלא בכישרוניות דן אורבך. למרות המראה המטעה והשם הסמי-יהודי, מדובר בקאובוי אמריקאי סופר רציני. מלבד היותו היוצר המרכזי בלהקה, הוא משמש כמפיק מוזיקלי של כמה וכמה להקות אינדי אמריקאיות שגם להן שווה לתת האזנה: Radio Moscow ו – Buffalo Killers, ובשנה החולפת שחרר אלבום סולו לא רע בכלל – Keep It Hid.

לדעת המבקרים, את תואר אלבומם הטוב ביותר קוטף Attack and Release המהולל משנת 2008, בהפקתו המוזיקלית של Danger Mouse. אלבומם מ-2004, Rubber Factory, אמנם רחוק מהקונצנזוס, אך דווקא הוא, שבפועל הוקלט במרתפים של מפעל גומי נטוש אי שם באוהיו, מדגים לדעתי את המהות של ה - Black Keys. באמצעות גיטרה ותופים בלבד הם מצליחים להפיק צליל עבה ועשיר אשר יוצר למאזין אלבום עם קו מפוקס וישיר. שילוב נכון של ריחות, נופים, היסטוריה וצלילים, ממחוזות ילדותם ועד חייהם הבוגרים ההזויים, גורמים ליצירתם להיות כנה ואמיתית ומעבירים לקהל בדיוק את מה שהם רצו להגיד.

האלבום הזה הוא מגלשה. דרך מהירה למרכז ארה"ב, 30 שנה אחורה. רעש חורק של כיסא נדנדה במרחק, סופות אבק קטנות מתרוממות אל על עמוסות בריח חזק של גומי מעובד מעורבב בניחוח של אבק שריפה ושני ג'נטלמנים אמריקאים, חמושים רק במקלות תיפוף וגיטרה חשמלית.

תגובות